בש"פ 5641/11 עליאן אבו מחרב נ. מדינת ישראל

ע רר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.7.2011 במ"ת 11131-05-11 (כב' השופט נועם סולברג), בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

כנגד העורר וארבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסה לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 21.4.11 יצא העורר ברכבו יחד עם קרוב משפחתו, הנאשם 4, מהיישוב לקיה לכיוון ירושלים, כשברשותם שקית ובה קוקאין במשקל 49.89 גרם . בדרכם שוחחו השניים עם הנאשמים 1 ו-2, שהנחו אותם להגיע למקום מסוים בירושלים סמוך למקום מגוריו של הורי נאשם 2. עם הגעתם למקום, מסר העורר את הסמים לנאשם 2 אשר הבטיח בתמורה כי יעביר לו את הכסף אחר כך.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, נסב הדיון בעיקר על חלופת המעצר. תסקיר המבחן המליץ על מעצר בית בבית משפחתו של העורר בלקיה בפיקוח אביו ואחיו של העורר ואף ציין כי ניתן לשקול בהמשך יציאה לעבודה בליווי מתאים ככל שההליכים המשפטיים יתארכו. בית המשפט עמד בהחלטתו על ההתרשמות החיובית של שירות המבחן מהמפקחים המוצעים, אך עמד על כך שאין בתסקיר התייחסות לעבירה הספציפית שיוחסה לעורר. נקבע כי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנובעת מהעורר, ובהתחשב גם בעברו הפלילי של העורר, הורה בית המשפט

על הארכת מעצרו עד תום ההליכים.

3.

מכאן הערר שבפניי. לטענת העורר, שגה בית משפט קמא בקובעו כי אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנובעת ממנו. עוד הצביע העורר על אי השוויון בעניינו לעומת הנאשם 4, שנסע עמו אך למרות זאת שוחרר למעצר בית ואף קיבל היתר לצאת לעבודה. עוד הצביע העורר על כך שעברו הפלילי אינו מכביד וכי בניגוד לאמור בהחלטתו של בית משפט

קמא, ההליכים המשפטיים צפויים להיות קצרים.

4.

עברו הפלילי של העורר אינו מכביד במיוחד וכולל עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית והסעת שב"ח, ובגין עבירות אלה נדון בשעתו ל-30 ימי מאסר. עם זאת, העבירה המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 וכאשר בעסקי סמים עסקינן, הכלל הוא מעצר והשחרור לחלופה הוא חריג. מתסקירי המבחן עולה כי העורר הוא בן למשפחה הכוללת אב הנשוי ל-4 נשים ולו 26 ילדים, שהעורר הוא אחד מהם. העורר עבד כדי לכסות חובות גדולים שהאב נקלע אליהם וכן סייע לאחיו הצעיר ממנו, והתנהלותו היא תוצאה של לחצים כלכליים כדרך להשיג כסף. התסקיר אמנם ממליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אמו בכפר לקיה (ככל הנראה לא ניתן להתקין איזוק אלקטרוני) אך לטעמי, אין בחלופה זו כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, שהוכיח במעשיו כי הוא שולח ידו בסחר בסמים כדרך "לעשות כסף".

כפי שציין בית משפט קמא, עוצמת הראיות כנגד הנאשם 4 חלשה יותר כך שאין להקיש מעניינו לעורר.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.