בש"פ 5651/97 לוגסי אלי נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום, בו מיוחס לו מעשה אינוס, אות ו ביצע באיומי סכין; וכן עבירה של שיבוש הליכי משפט, בכך שאיים על חיי המתלוננת, אם תגלה את מעשהו. בית המשפט המחוזי החליט לעצרו עד תום ההליכים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

2.אין מחלוקת בדבר מעשה האונס שבוצע במתלוננת. אך טענת בא כוח העורר היא, שאין בראיות התביעה די כדי לשכנע בזיהויו של מבצע העבירה, דהיינו שהיה זה העורר. עיינתי בחומר הראיות שבידי התביעה, ומקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי, שיש בהן להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר. עדות המתלוננת וסימנים שנתנה בעורר, אשר אחר כך נמצאו מתאימים לעורר, כמו קעקוע בצבע כחול בצורת נחש על חזהו של העורר, יש בהם ראיות כאלה.

3.אין מחלוקת על קיום עילה למעצרו של העורר, אם קיימות ראיות לכאורה כאמור. נוכח חומרת התנהגותו של העורר בנסיבות העבירה המיוחסת לו, ונוכח הרשעותיו הרבות הקודמות בעבירות אלימות, כולל שוד מזויין, ובעבירות רכוש וסמים - שחרור העורר מהמעצר יש עמו סיכון לציבור. סיכון זה מצדיק את מעצרו עד תום ההליכים, ללא שקיימת, לדעתי, חלופת מעצר שיהא בה להבטיח בפני מסוכנותו של העורר.

על סמך כל האמור לעיל, הערר נדחה.