בש"פ 5652/18 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"י 57163-07-18 (השופטת ת' בזק רפפורט ) מיום 25.7.2018, אשר דחתה ערר שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים במ"י 7027-07-18 (השופט ג' ארנברג ) מיום 24.7.2018.

2.

כאמור בהחלטתי הקודמת בעניינה של המבקשת ( בש"פ

5600/18 פלונית נ' מדינת ישראל (23.7.2018)), בה פורטו עיקרי העובדות וההליכים הקודמים, המבקשת נעצרה ביום 3.7.2018 בחשד לביצוע עבירות של תקיפה בחסר ישע, גרימת חבלה, התעללות פיזית או נפשית בחסר ישע, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. מעצרה של המבקשת הוארך חמש פעמים מעת לעת.

הבקשה שלפניי עניינה בהארכת המעצר החמישית של המבקשת.

3.

בהחלטותיו להארכת מעצרה של המבקשת, קבע בית משפט השלום כי חומר החקירה החסוי שהוגש לעיונו מקים חשד סביר למעשים המיוחסים למבקשת, וכי מסוכנותה נלמדת מהמיוחס לה. כן נקבע כי למעלה ממחצית מפעולות החקירה, כפי שתוארו לבית המשפט בכל דיון, הן בנות שיבוש.

4.

בהחלטתו מיום 24.7.2018 חזר בית משפט השלום על הקביעות בעניין החשד הסביר ובעניין מסוכנותה של המבקשת, כעולה מחומר החקירה.

כן ציין בית משפט השלום כי בדיון שנערך בפניו הוגש לו דו"ח המפרט את פעולות החקירה הנדרשות, וביחס לחלקן ציין כי הן מהוות "כיוון נוסף בחקירה שלא היה בדיונים הקודמים ושקיים חשש שאם המשיבה [המבקשת – י' א'] תשוחרר בשלב זה ישובשו אותן פעולות". כן צוין כי מחומר החקירה שהוגש לבית המשפט עולה כי כל העת בוצעו פעולות המקדמות את החקירה.

משכך, ועל אף האמור בהחלטתו הקודמת של בית משפט השלום, לפיה "נראה שהחקירה מצויה בדרכה לישורת האחרונה", הורה בית המשפט על הארכת מעצרה של המבקשת לצורך השלמת חקירה, וזאת עד ליום 29.7.2018 בשעה 12:00.

כן צוין בהחלטה זו כי במהלך המעצר תובא המבקשת בפני הפסיכיאטר המחוזי לצורך מתן חוות דעת.

5.

ערר שהגישה המבקשת על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שצוין כי:

"מעיון בחומר שהתווסף ופעולות החקירה הנוספות שנעשו, עולה חשד סביר ברמה מתאימה גם לשלב הנוכחי של החקירה כי העוררת [המבקשת – י' א'] מעורבת במיוחס לה. כפי שציין בית משפט קמא, החקירה מתקדמת מיום ליום בקצב מתאים ונעשו פעולות חקירה רבות המקדמות את החקירה. כמו כן, קיימות פעולות חקירה נוספות נחוצות ...".

נקבע, כי בהינתן הקביעות בעניין מסוכנותה של המבקשת, כמו גם חשש לשיבוש מהלכי חקירה, ובשים לב להתקדמות החקירה ופעולות החקירה הנוספות הנדרשות, בדין הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרה של המבקשת.

יצוין כי בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, הבהיר בא-כוח המבקשת, לשאלת בית המשפט, כי הוא "לא מבקש להשיג על עצם ההפניה לבדיקה פסיכיאטרית".

6.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי; היא הבקשה שלפניי.

7.

בבקשתה שבה המבקשת על טענותיה בבש"פ

5600/18, וטענה כי יש להורות על שחרורה ממעצר, שכן היא מוחזקת כ"בת ערובה", כלשונה, לאחר שחקירת הפרשה הסתיימה זה מכבר, ולאחר שבעלה, החשוד אף הוא במעשים, שוחרר זה מכבר ממעצרו. בהקשר זה, נטען כי שגה בית משפט השלום כשקבע כי בדיקת "כיוון חקירה נוסף" מצדיק את השארתה של המבקשת במעצר.

כן נטען, כי פרטי הפרשה פורסמו באמצעי התקשורת, ועל כן אין עוד חשש לשיבוש מהלכי משפט. לבסוף נטען כי נסיבותיה האישיות של המבקשת, אם לעשרה ילדים ללא עבר פלילי, תומכות אף הן בשחרורה ממעצר.

בגוף הבקשה התבקש גם מתן "צו מניעה זמני" המורה לשירות בתי הסוהר שלא לקחת את המבקשת לפסיכיאטר המחוזי, לנוכח האפשרות שהמבקשת "תפליל עצמה אצל הפסיכיאטר".

8.

בתגובת המשיבה נטען, כי אין כל הצדקה לדון בעניינה של המבקשת במסגרת הליך שיפוטי נוסף, לאחר שעניינה נדון לפני שתי ערכאות שיפוטיות, ומשכך, לשיטת המשיבה, יש לדחות את הבקשה על הסף.

כן צוין בתגובה כי שליחתה של המבקשת להסתכלות על ידי הפסיכיאטר המחוזי, כמו גם פעולות חקירה נוספות הנדרשות לנוכח חשיפת מידע חדש בחקירה, הוקפאו עד למתן החלטה בבקשה זו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, אני סבור כי דינה להידחות.

כאמור בהחלטתי בבש"פ 5600/18, בקשת רשות לערור על החלטה בעניין מעצר מתקבלת רק במקרים בהם מעוררת הבקשה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש, או כאשר ההחלטה עליה נסובה הבקשה פוגעת במבקש באופן חריג וקיצוני. עניינה של המבקשת אינו נופל בגדרם של מקרים אלה.

10.

שתי הערכאות הקודמות שדנו בעניינה של המבקשת סברו, לאחר שעיינו בחומר החסוי שהוגש להן בעת הדיון, בכלל זה בדו"ח פעולות החקירה, כי קיים חשד סביר שהמבקשת ביצעה את המעשים המיוחסים לה, וכי השארתה במעצר דרושה לצרכי חקירה, בשל כיווני החקירה החדשים, ובשל חשש לשיבוש מהלכי משפט.

11.

לנוכח זאת, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

משקרב המועד לשהותה של המבקשת במשך 30 ימים במעצר, ובהתאם לאמור בסעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, חזקה על רשויות התביעה שתזדרזנה לסיים את פעולות החקירה הנדרשות לצורך הגשת כתב אישום (וזאת אלא אם כן תוגש בקשה למעצר נוסף באישור היועץ המשפטי לממשלה).

12.

משהבקשה למתן "צו מניעה זמני" למניעת הבאתה של המבקשת בפני הפסיכיאטר המחוזי נתבקשה כלאחר יד, אגב הבקשה לשחרורה ממעצר, וללא נימוקים, ומשהערר שהוגש לבית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלת הבאתה להסתכלות על ידי הפסיכיאטר המחוזי, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

ככל שהמבקשת עומדת על התנגדותה לבדיקה על ידי הפסיכיאטר המחוזי, עליה לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט השלום במסגרת הדיון בתיק המעצר, ולנמקה כנדרש.

13.

הבקשה נדחית אפוא.