בש"פ 5653/18 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר לפי סעיף 35(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' צלקובניק ) מיום 24.7.2018, בגדרה נדחה עררו של העורר על החלטת הממונה על החקירה בשירות הביטחון הכללי (להלן: הממונה על החקירה ) להאריך את מניעת המפגש בין העורר לבין סנגורו בשלושה ימים.

2.

העורר נעצר ביום 11.7.2018 בעת שניסה להסתנן לישראל, ונחקר עתה בחשד לניסיון לגרום נזק לרכוש צבאי ולמתן שירות והעמדת אמצעים לארגון טרור.

3.

החלטתו הראשונית של הממונה על החקירה בדבר מניעת המפגש בין העורר לסניגורו נינתה ביום 22.7.2018, ונומקה בחשש כי מפגש כאמור עלול להוביל "לגילוי ראיה או תפיסתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת", ובכך שמניעת הפגישה דרושה "כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם". ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה ביום 23.7.2018.

ביום 24.7.2018, בהחלטה נוספת של הממונה על החקירה, הוארכה מניעת המפגש בשלושה ימים, עד ליום 27.7.2018. ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה אף הוא ביום 25.7.2018.

מכאן הערר שלפניי.

4.

בנימוקי הערר ציין בא כוח העורר כי עובר למניעת המפגש, נכח הלה בדיונים שהתקיימו בעניינו, שמע את החשדות נגדו, מסר גרסה ופגש בבא כוחו אף יותר מפעם אחת.

לשיטת בא כוח העורר, בעובדה זו יש כדי להעיד על כך שאין יסוד לחשש כי המפגש בין העורר לסנגורו יוביל לשיבוש החקירה ופגיעה בביטחון המדינה, אשר עליו התבססה החלטת הממונה על החקירה.

עוד הוסיף בא כוח העורר, כי מניעת המפגש כיום מונעת ממנו להעמיד את העורר על זכויותיו. יחד עם זאת, בתשובה לשאלתי בדיון שנערך לפניי, השיב בא כוח העורר כי אכן, במפגשיו עם העורר בטרם הוצאת הצווים למניעת מפגש עמו, העמיד את העורר על זכויותיו, וכעת ברצונו "לשנן ולחזק לו את הדברים", כהגדרתו.

5.

באת כוח המשיבה הפנתה לנסיבות מעצרו של העורר לאחר שהסתנן לישראל ולחשדות המיוחסים לו, והבהירה כי בעת הזאת, מניעת המפגש הכרחית להבטחת התקדמותה התקינה של החקירה. עוד הוסיפה באת כוח המשיבה כי בדעת המשיבה לפעול להארכת מניעת המפגש בין העורר לסנגורו בהתאם להתפתחויות בחקירתו.

6.

דין הערר להידחות.

7.

אמנם, למניעת מפגש בין חשוד לסנגורו משמעויות כבדות משקל על זכויותיו של החשוד. ואולם, הדבר מתאפשר בהתקיים תנאים מסוימים שנקבעו בדין.

8.

לאחר עיון בטענות הצדדים, שמיעת הסברים ועיון בחומר החסוי, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן, מניעת המפגש בין העורר לבא כוחו מוצדקת לנוכח צרכי החקירה, ייחודיותה ומורכבותה, ולאור החשש הממשי כי קיומו של מפגש כאמור יוביל לשיבוש הליכי החקירה.

באשר לטענתו המרכזית של בא כוח העורר, שלפיה יש בעובדה שבתחילת מעצרו לא היה מנוע העורר ממפגש עם סנגורו כדי להצדיק את קבלת הערר, אבהיר תחילה כי חקירה בטחונית, ובייחוד חקירה סבוכה ומורכבת כבעניינו של העורר, מתאפיינת מעצם טבעה בצורך של מניעת מפגש עם עורך הדין, כפי שנעשה במקרה דנן, ועל כן אין זה מן הנמנע כי לאור התפתחות החקירה, תצמח הצדקה למניעת המפגש בנקודת זמן מתקדמת יחסית. מעבר לכך, אני סבור כי בפגישות אשר התקיימו בינו לבין העורר יש דווקא כדי למתן את מידת הפגיעה בזכויותיו של העורר בשל מניעת המפגש בעת הנוכחית, בניגוד לטענת בא כוחו של העורר. לנוכח כל האמור, איני רואה לנכון לקבל את הערר.

9.

אשר על כן, הערר נדחה.