בש"פ 5654/06 רפאל נפתליאב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' י' כהן) מיום 26.6.2006 לדחות את ערעורו של העורר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' הש' מ' גינות) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.העורר מואשם בעבירה של חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום ביום 5.5.2006 בשעה 3:30 לפנות בוקר, כשהיה בגילופין, זרק העורר אבן לכיוון רכב. האבן ניפצה את שמשת הרכב הקדמית וכן את שמשת החלון הקדמי הימני של הרכב. כמו כן בעט העורר במראה הימנית הקדמית של הרכב ושבר אותה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה וביום 26.6.2006 דחה בית המשפט את הערר והותיר את החלטת בית משפט השלום על כנה.

4.העורר טוען למחדלי חקירה וסתירות בעדויות הנוגעים לשתי עבירות נוספות בהן נחשד בתחילה – תקיפת שוטר וגרימת נזק לחנויות. טענות אלו אינן רלוונטיות להליך זה שכן עבירות אלו לא נכללו בכתב האישום שהוגש בסופו של דבר כנגד העורר.

5.בא כוח העורר מצביע על קושי שהיה באיתור המודיע שטלפן למשטרה ודיווח על הארוע. איני רואה רלבנטיות לענין זה כיוון שהמודיע אותר. כמו כן טוען העורר לסתירות שונות שנתגלעו בעדותו של המודיע ותהיות שונות לגבי העדות לגופה המקעקעות, לטענתו, את אמינותה של העדות. כך, תוהה בא כוח העורר האם במידה ואכן הרכב שנפגע שייך היה לשכנו של המודיע, מדוע לא הודיע הלה לבעל הרכב על הנזק? גם הרלוונטיות והטעם שבטענה זו, בכל הכבוד, מוטלים בספק.

6.העורר נעצר על סמך תיאור ייחודי של הלבוש שתיאר המודיע, ובכך יש ראיות לכאורה.

7.לכתב הערר לא צורף תסקיר המעצר. התסקיר שהוגש במהלך הדיון מצביע על נטייתו של העורר להגיב בהתנהגות תוקפנית נוכח תחושת חרדה או איום, העדר בשלות ומוטיבציה לטיפול. שירות המבחן נמנע מהמלצה. לעורר הרשעות קודמות רבות. אני מניחה, ולכך הסכים לצורך דיון זה בלבד, עו"ד פטר, כי בית המשפט שגה בקביעתו שיש מאסרים על תנאי להפעלה. התמונה הכוללת המצטיירת לגבי העורר היא תמונה של מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר.

איני רואה מקום בנסיבות אלה להיעתר לערר ולהורות על שחרור לחלופת מעצר.

הערר נדחה.