בש"פ 5655/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

זוהי בקשה חמישית במספר להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו -1996.

2.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס קטינה ומעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, לפי סעיפים 345(א)(3) ו-348(א) ל חוק העונשין , התשל"ז -1977.

3.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 24.8.05 בשעות הצהריים ניגש המשיב לקטינה, ילידת 1997, אשר שיחקה בחצר ביתה (להלן: המתלוננת ) ושאל אותה אודות כתובת מסוימת. הוא הניח את ידו על כתפה של המתלוננת, והוביל אותה למקום מסתור הנמצא בסמוך לכניסת הבית, ושם הציע לה לראות את איבר מינו וללקק אותו, ובה בעת הפשיל את מכנסיו ותחתוניו וחשף את אבר מינו בפניה. בהמשך, הרים המשיב את חצאיתה של המתלוננת, הסיט את תחתוניה והחל למצוץ וללקק את איבר מינה בעוד היא מנסה להצמיד את רגליה זו אל זו ולמנוע את מעשיו. לאחר מכן, החדיר המשיב את אצבעו עמוק לתוך איבר מינה של המתלוננת. המתלוננת זעקה מכאב והמשיב חדל ממעשיו ונמלט. על פי כתב האישום, במעשים המתוארים, בעל המשיב את המתלוננת כשהיא מתחת לגיל 14, וכן ביצע בה מעשה מגונה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

מהלך העניינים בנוגע למעצר המשיב עד לבקשה זו

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, הגישה המבקשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים. במסגרת הבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו יסכן את בטחון הציבור בכלל ואת שלום המתלוננת בפרט, וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.

5.

ביום 20.10.05 ולאחר שהדיון נדחה מספר פעמים בעיקר בשל החלפת ייצוגו של המשיב, הורה בית המשפט (כב' השופט ח' כבוב ) על מעצר המשיב עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת אותו לעבירות המיוחסות לו, ובשים לב לעובדה כי מדובר באדם הסובל ממחלת נפש, אשר שחרורו עשוי לסכן את שלומן ובטחונן של קטינות אחרות. בית המשפט ציין, כי כנגד המשיב הוגש כבר בעבר כתב אישום המייחס לו עבירות מין, אולם ההליכים בענין זה הופסקו בשל מחלת הנפש ממנה הוא סובל. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי אין כל מקום לשקול את שחרור המשיב לכל חלופת מעצר, למעט חלופה אשר יש בה כדי להבטיח, מחד, מתן טיפול מתאים על-ידי גורמים מוסמכים, ומאידך, כי המשיב לא ימשיך לסכן את שלומם וביטחונם של אחרים.

6.

עם תחילת הדיונים בתיק העיקרי, הופנה המשיב לקבלת חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי, אשר קבע בחוות דעת מיום 7.11.05 כי המשיב אחראי למעשיו בעת האירוע וכשיר לעמוד לדין. ביום 15.12.05 הוגשה חוות דעת משלימה, אשר קבעה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. ביום 3.1.06 הורה בית המשפט לבקשת הצדדים, על אישפוז המשיב בבית חולים פסיכיאטרי, לפי סעיף 15(א) ל חוק טיפול בחולי נפש , תשנ"א -1991. עוד הוחלט, כי ההליכים המשפטיים כנגד המשיב יופסקו, על פי הוראת סעיף 170(א) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , תשמ"ב -1982.

7.

ביום 20.8.07 הורתה הוועדה הפסיכיאטרית של מחוז מרכז על שחרורו של המשיב מצו אשפוז, וביום 17.9.07 נתן המשנה לפרקליט המדינה את הסכמתו להעמדתו לדין מחדש של המשיב, מכוח סעיף 21 לחוק טיפול בחולי נפש.

8.

ביום 11.10.07 הוגש כנגד המשיב כתב אישום מחודש. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 25.10.07, קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, וכי מתקיימת בעניינו עילת מעצר בגין מסוכנות. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצר המשיב עד להחלטה אחרת וביקש כי תוגש חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. ביום 16.1.08 הוגשה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, אשר קבעה כי המשיב כשיר לעמוד לדין. ביום 13.2.08 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, בו העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות מינית בעייתית של המשיב, באם לא יהיה נתון לפיקוח. בתסקיר משלים, מיום 25.2.08, הטיל שירות המבחן ספק ביכולת הורי המשיב לאיין את רמת המסוכנות הנשקפת מהתנהגותו, והוסיף כי שחרור לחלופת מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני אינו מתאים, מאחר שהוא עלול לעורר לחץ רגשי אצל המשיב, ולהחריף את מצבו הנפשי. לאור האמור, שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר או על שינוי בתנאי מעצרו. ביום 25.2.08 הורה בית המשפט כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הוא התייחס בהחלטתו, בין היתר, לעובדה כי המשיב היה משוחרר תקופה מסוימת ללא תנאים מגבילים בין שלב שחרורו מהאשפוז, ועד לשלב מעצרו, אולם לא ראה בנתון זה גורם מכריע המאפשר את שחרורו, מפאת מסוכנותו הקיצונית כלפי הציבור, וכלפי קטינים במיוחד.

מהלך העניינים בתיק העיקרי

9.

לאחר מספר דחיות לבקשת בא-כוח המשיב, משום רצונו לבחון את כשירות המשיב לעמוד לדין, התקיים ביום 23.12.08 דיון הוכחות ראשון בהליך. בדיונים נוספים שהתקיימו נשמעו, בין היתר, עדויות שני קטינים והורי הקטינה המתלוננת, וכן חוקרת הילדים. הדיון שנקבע ליום 20.4.09 נדחה מספר פעמים, לבקשת בא-כוח המשיב, וביום 7.6.09 נשמעה עדותו של הפסיכיאטר מטעם התביעה ביחס לכשירותו ואחריותו של המשיב. ביום 18.6.09 נשמעה עדותה של גובת הודעת המשיב, כחלק ממשפט זוטא הנערך בקשר להודאתו. דיון נוסף נקבע ליום 9.7.09, בו עתידה להישמע עדות המומחה החתום על חוות הדעת האחרונה הנוגעת לכשירות המשיב לעמוד לדין.

10.

המבקשת מנמקת בקשתה זו להארכת מעצר המשיב בטענה כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה, וכי דפוסי המעשה מעלים חשד למאפיינים פדופיליים. חשד זה מקבל משנה תוקף נוכח כתב אישום קודם שהוגש כנגד המשיב בגין עבירות מין, אשר ההליכים בו הופסקו, עקב מצבו הנפשי. המבקשת טוענת, כי מצבו הנפשי של המשיב מעצים את מסוכנותו ואינו מאפשר את שחרורו לחלופת מעצר בקהילה. על כן, מבוקשת הארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

11.

ב"כ המשיב מדגישה בתשובתה כי מ דובר

בבקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב, וכי גם מאז חידוש ההליכים, המ דובר במעצר ממושך מאד. צפויה פרשת הגנה ארוכה ולכן המשפט יארך עוד זמן, ולפיכך יש לשקול את שחרורו של המשיב בתנאים. כן נטען כי הוגשה בקשה לעיון חוזר.

12.

מ דובר בהליך לא שגרתי אשר עוכב עקב מצבו הנפשי של המשיב אשר חייב את הפסקת המשפט, ולאחר מכן התחדש.

אין ספק, כי מ דובר

במשיב שמסוכנותו לציבור ברורה וגלויה על פניה. המעשים המיוחסים לו בכתב האישום הם חמורים ביותר, וחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו, וכן תסקיר שירות המבחן מצביעים גם הם על מסוכנות מובהקת לציבור הנשקפת מהמשיב.

הליכי המשפט מאז חידושו אכן התארכו, אולם במקרה זה קשה לזקוף את ההתארכות לחובת התביעה או לחובתו של בית המשפט. ההליך סבל דחיות מרובות בשל בקשת חוזרות ונישנות של ב"כ המשיב לבחון את כשירות המשיב לעמוד לדין. כמו כן, נתבקשו דחיות מרובות של דיונים מצד ב"כ המשיב. עד כה התקיימו 5 ישיבות הוכחות. יש לקוות, כי לאור הזמן הרב שחלף, בבחינת נתון אובייקטיבי, יעשה בית המשפט הדן בהליך זה כל מאמץ אפשרי על מנת לזרז ולהשלים את שמיעת המשפט. למותר לומר, כי על ההגנה גם היא לשתף פעולה במאמץ זה מתוך מודעות לזמן הרב שחלף מאז חידוש המשפט.

13.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצר המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים, החל ביום 20.7.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1111/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.