בש"פ 5655/22מוחמד זלום נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט משה בר-עם) מיום 15.8.2022 במסגרתה נדחה ערר על בקשת המבקש להיעצר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר של ממש, תוך שבית המשפט הורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שניתנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או שאלה ציבורית; או כאשר מתעורר חשש לאי-צדק חמור או עיוות דין (ראו למשל רע"פ 5295/18 מאור נ' מדינת ישראל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה , פסקה 13 (15.8.2018); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (18.4.2019).

עניינה של הבקשה איננו נכנס לאחד המקרים החריגים שלעיל. טענותיו העיקריות של המבקש הן כי בית המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לכך שמותב אחד בבית משפט השלום סטה ללא נימוק נראה לעין ממתווה שנקבע על ידי מותב אחר שהיה סבור כי חלופת מעצר בכתובת מרוחקת עשויה להיות הולמת, וכאשר הכתובת שהוצעה

נמצאה ישימה גם על ידי מנהלת האיזוק. כן טען המבקש כי בית המשפט קמא לא לקח בחשבון את מכלול השיקולים בעניינו – את משך הזמן בו הוא עצור, את העובדה שאין לו עבר פלילי ואת מצבו הרפואי הקשה והמורכב.

כל אלה אינם מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

לכן, הבקשה נדחית.