בש"פ 5657/07 ילנה מדמן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נויטל) מיום 31.5.07 בב"ש 91816/07, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת קלוגמן) מיום 10.5.07 בב"ש 2911/07, להורות על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה בתיק פ' 1585/07.

ב.

נגד העוררת הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים של סחר בסמים, עבירות לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. לפי האמור באישום הראשון, ביום 15.3.07 מכרה העוררת חמש מנות של סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 0.9335 גרם לסוכן משטרתי סמוי, תמורת 150 ש"ח, בעקבות סיכום מוקדם ביניהם. לפי האמור באישום השני, ביום 22.3.07 מכרה העוררת לסוכן חמש מנות של סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 0.9376 גרם , תמורת 150 ש"ח.

ג.

המשיבה ביקשה את מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. בהחלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 10.5.07 התקבלה הבקשה. נקבע, כי חרף הטענות שהעלה בא כוחה של העוררת נגד מהימנותו של הסוכן, וחרף הפסקת פעילותו של הסוכן על ידי המשטרה ופתיחה בחקירה נגדו - אין בנסיבות אלה כדי להפחית את משקל עדויות הסוכן, עד כדי קביעה שאין ראיות לכאורה ברמה מספקת באשר לעבירות המיוחסות לעוררת. על כך גם לא חלק בא כוחה של העוררת, וברי כי לגבי עבירות של סחר בסם אין עילת המעצר שנויה לאמיתה במחלוקת. ביחס לחלופת מעצר הציג בא כוחה של העוררת מסמכים לפיהם עוד בחודש ינואר 2007 ערכה העוררת בדיקות כדי להיכנס למסגרת גמילה, אולם לא השלימה את התהליך. אף על פי כן קבע בית המשפט, כי אין המדובר בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות הפנייה לתסקיר גמילה כבר בשלב המעצר; אלה דורשות, על דרך הכלל, שהליך הגמילה שהוחל בו יצביע על הצלחה או שתהא ערובה מספקת להצלחתו. נקבע, כי העוררת לא החלה בפועל תהליך גמילה, ולכאורה השתמשה בסמים וגם סחרה בהם. בית המשפט ציין גם את עברה הפלילי של העוררת בעבירות סמים, גניבה, איומים ועוד, ושכבר ריצתה מאסר בפועל ממושך. בית המשפט נעתר אפוא לבקשת המשיבה.

ד.

ערר שהגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה ביום 31.5.07. בהחלטה ציין בית המשפט, כי חרף הסכמתו של בא כוח העוררת לקיומן של ראיות לכאורה, עיין בעצמו מעבר לצורך בחומר הראיות ומצא בו, במהלך העימות עם הסוכן, אמירה מפורשת של העוררת כי מכרה סמים. עוד נקבע, כי אין נסיבותיה של העוררת הולמות שחרור לחלופת מעצר. כנגד החלטה זו מופנה הערר דנא.

ה.

(1) בערר ובדיון בפנינו חזר בא כוחה המלומד של העוררת על טענותיו בערכאות הקודמות, כי נסיבותיה של שולחתו נופלות בגדר החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר לגמילה, שכן ערכה את מרבית הבדיקות הנדרשות לצורך הגמילה, ונותרה לה בטרם מעצרה בדיקה אחת בלבד אותה הייתה אמורה לעבור. לשאלתנו נמסר, כי באשפוזית בה מדובר לעניין גמילה (ביפו) יש הסדר מגורים. עוד נטען (אף כי הוסכם בעבר על ראיות לכאורה) גם באשר לראיות, ונאמר כי מחומר הראיות עולה, שהסוכן הניע ושידל את העוררת לבצע את העבירה, וכן הוטלה בספק מהימנות הסוכן. נטען, כי אין מדובר בסוחרת סמים הפועלת למען רווח עסקי, ולכל היותר מצביעים המעשים המיוחסים לה על סיוע לחבר במצוקה, בהתאם לנורמות הנהוגות בקרב מכורים לסמים. כן נטען כי יש להטיל ספק בהודאתה במהלך העימות, מכיוון שהייתה ב"קריז". נתבקש איפוא כי בית המשפט יורה על תסקיר מעצר.

(2) מעבר לאמור, צויין בערר כי בבדיקה רפואית שנערכה לעוררת נתגלה ביום 14.6.07 שנושאת היא את נגיף האיידס בגופה. לטענת בא כוח העוררת, הדבר מצביע על הידבקותה במהלך תקופת מעצרה, מאסירה נשאית עימה היא שוהה.

(3) בא כוח המדינה ציין, כי הראיות קיימות; הרישום הפלילי של העוררת מצביע על סכנה, גם אם אין מדובר בסוחרת "ענקית"; תהליך הרישום לגמילה לא הושלם. עניין האיידס לא הועלה לפני כן, והוא צריך להיות בטיפול שירות בתי הסוהר.

ו.

עיינתי גם בגליון הרישום הפלילי של העוררת, שראשיתו ב-1994, שנתיים לאחר עלייתה ארצה. תחילת הדברים בעבירות סחר בסמים, והמשכם במספר ניכר של תיקים (16 במספר) בין 1995 ל-1997, שעליהם הוטל עליה ב-1997 מאסר בפועל של שלוש שנים. לאחר שחרורה היתה הפסקה בעבירות עד לתיק הנוכחי, אך נמסר בבית המשפט המחוזי כי הוגש נגדה תיק נוסף בנושא החזקת הרואין שלא לצריכה עצמית ( 5 גרם ) (ת"פ (כפר סבא) 1584/07).

ז.

(1) התלבטתי בתיק זה. עיינתי – מעבר לצורך – בתיק הראיות, וסבורני כי הראיות לכאורה אכן קיימות (ראו למשל דברים המדברים בעדם בתמליל הקלטת מ-22.3.07, ובעימות מ-29.4.07 – אחרי עמימות מסוימת בהודעה מאותו יום). המדובר בהירואין, סם קשה ומסוכן בעליל; לכן קיימת בבירור עילת מעצר של מסוכנות. וזאת גם אם מדובר במי שאיננה "סוחרת רבתי" אלא פעילה בין נרקומנים. עברה של העוררת, גם אם היו שנים של היעדר רישום פלילי, אינו מעודד בעניין זה כל עיקר, בהיותו טבול בעבירות סמים כבדות, מלבד עבירות אחרות. הכלל הוא כי בעבירות סחר בסמים השחרור לחלופה יהיו במקרים יוצאי דופן, נוכח המסוכנות המיוחדת שיש בהם, במיוחד בסמים קשים. הוא הדין למשאלה להעברה לגמילה בהליכי מעצר, הניתנת כידוע במשורה, כשהיה אדם בעיצומם של הליכי גמילה. העוררת, כעולה מן התיק (הן מהודעתה במשטרה מיום 29.4.07 והן מטיעוני בא כוחה בפני בית המשפט המחוזי מיום 31.5.07) היא חסרת מקום מגורים קבוע (אף שבכתב האישום נרשמה כתובת בקרית ים). דבר זה אינו עומד לזכותה, וודאי שאין מקום לשחרור לעת הזאת. אך מנגד בכל זאת לא נרשמו לחובתה עבירות מספר שנים וגם החלה בהליכים לכיוון גמילה, והשאלה היא היש בכלל אמצעים שמחד גיסא יגנו על הציבור מפני פגיעתה – חובה ראשונה במעלה על פי התנהגותה – ומנגד יהוו אמצעי פחות ממעצר מאחורי מנעול ובריח, ברוח משאלת המחוקק באופן כללי. אומר כאן: מסופקני מאוד. אך דווקא מצבה האנושי של העוררת מצדיק כי יוגש תסקיר מעצר לגביה, כדי שתמונה מלאה ככל הניתן תהא לפני בית משפט השלום. אבקש איפוא כי תסקיר מעצר של שירות המבחן למבוגרים יוגש לבית משפט השלום בתוך 21 יום, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. איני קובע כל מסמרות

באשר לתוצאה. בנקודה זו – הזמנת תסקיר – מתקבל הערר. העוררת תישאר במעצר עד להחלטה אחרת ככל שתהא.

(2) בטרם אחתום החלטה זו, אדרש לטענה בדבר ההידבקות באיידס. נושא זה מטבעו אינו עניין להחלטת מעצר אלא להליך מתאים של עתירת אסיר, אך משעלה לא אמנע מלבקש כי קצין רפואה ראשי של שירות בתי הסוהר יידרש לכך ככל הנחוץ.