בש"פ 5659/01 ראובן מזרחי נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לעצור את העורר עד תום ההליכים, וערר על החלטה נוספת, בה נדחתה בקשה לשחרור במסגרת בקשה לעיון חוזר.

2.העורר היה חלק מפרשייה חמורה של קשר לפגוע במתלונן, על רקע של סכסוך עסקי על שליטה בקו חלוקת מוצרי עוף ובשר בבת-ים. הפגיעה במתלונן סוכלה ברגע האחרון על ידי המשטרה, שמנעה אותה.

3.העורר עצמו לא היה בזירה. פנה אליו נאשם אחר בפרשה, ערן לוי שמו, כדי שהוא יהיה נהג מילוט. העורר תיווך בין לוי לבין נחום כהן, אף הוא נאשם בפרשה, שאמור היה להיות נהג מילוט במקום העורר.

4.דומה שעיקר המחלוקת בין הצדדים לגבי תפקידו של העורר נוגע לכמות המידע שהיתה בידו לגבי המתוכנן. עיינתי בראיות שהציגו לי הצדדים - הודעתו של נחום כהן מיום 22.3.01 וקלטת עימות בין נחום כהן והעורר. מן הקלטת עולה, שהאופן בו מוצג העורר בערר אינו משקף די הצורך את רמת מודעותו למה שעתיד היה להתרחש וסוכל. מדבריו בקלטת כפי שהם מתפתחים בהדרגה, עולה כי ידע על כוונה להכות את המתלונן באלת בייסבול, ברגליים, בגוף ובראש ולשדוד אותו. מדבריו נראה, לכאורה, שעצם עיניו מלדעת מה בדיוק ייעשה למתלונן. העורר עצמו התבקש להיות נהג המילוט, אך כיוון שאין לו רשיון נהיגה, תיווך בין ערן לבין נחום כהן, והפגיש ביניהם. הוא ראה את השניים יוצאים לתצפית בזירת האירוע ואף חזר ופגש את כהן אחרי התצפית. התמונה המצטיירת מעיון בכל הקלטת היא שהעורר היה מודע לכך שעומדת להתבצע עבירה חמורה, לא היה מוכן ליטול בה חלק בעצמו, אך סייע בכך שהביא במקומו את נחום כהן. העורר אמור היה לקבל תשלום מסויים עבור הבאתו של כהן.

5.לאחר שעיינתי בתמליל הקלטת, שותפה אני לדעתו של כבוד השופט טל, שכל אחד ואחד ממי שנטלו חלק בפרשה זו, לא הפריך את חזקת המסוכנות הנובעת מעצם התכנון של מעשה עבירת אלימות חמורה.

6.העורר קבל על כל שהופלה לרעה בכך שבעניינו לא התקבל תסקיר מעצר. הוריתי על קבלת תסקיר מעצר. שירות המבחן המליץ אמנם, על חלופת מעצר, אך לאחר עיון בראיות, אינני תמימת דעים עם עמדתו.

7.בבקשה לעיון חוזר נטענו שתי נסיבות חדשות: האחת - שחרורו של נחום כהן. בינתיים עצרתי את נחום כהן במסגרת ערר של המדינה, כך שעילה זו אינה קיימת עוד. העילה השניה היא שהמשפט נקבע לסוף אוקטובר. עניין זה מחוייב המציאות, כיוון שיש לסיים תחילה את משפטו של נחום כהן. אם יסתיים משפטו של כהן, שבעיקרו של דבר מודה במיוחס לו, במועד מוקדם יותר מהמתוכנן - אפשר וניתן יהיה להקדים את הדיון גם באישום בעניינם של העורר והאחרים. מכל מקום, אין המדובר בפרק זמן כה ארוך, שיש בו כדי להצדיק שחרור.

8.החלטתי לדחות את הערר.