בש"פ 5663/05 גריגורי דרובובוז נ. מדינת ישראל

1.בא כוח העורר טוען כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטה של בית משפט השלום. לדבריו, אף שיש ראיות לכאורה לחלק מהאישומים, המשפט עתיד להיות ארוך וחבל שהמשיב לא ייגמל בינתיים מהסמים שהם מקור כל הרע. עוד עמד על כך שדברי העורר בדבר רצונו להיגמל אינם מהשפה אל החוץ. פעמיים עשה העורר נסיונות גמילה ולמרבה הצער כשל. בא כוח העורר קבל גם על כך שהחלטת המעצר ניתנה בבית המשפט המחוזי יום אחד לפני המועד שנקבע לתחילת טיפול הגמילה במוסד, דבר שפגע בציפיותיהם של העורר ובני משפחתו.

2.תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי הציבור ככלל, והאזרח בפרט, אינם חייבים לשלם בבטחונם האישי ובשלמות רכושם את הצורך של העורר במימון הסם, ועם כל זאת לא הייתי רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום אילו הייתי משוכנעת ששהייה במוסד "רמות יהודה" יש בה כדי להגן על הציבור באותה מידה שתנאי מעצר ממש מגנים עליו, או לפחות ברמה מאוד קרובה לכך. במסמכים הנוגעים למוסד, שהוגשו על ידי סנגורו לאחר הדיון בהתאם להחלטתי, ממליץ המוסד לבית המשפט לקבל את העורר "בתנאי מעצר מלאים". בצד זה ישנה התחייבות לדווח לבית המשפט ולגורמים המטפלים על כל עזיבה או חריגה בטיפול. הזדמן לי לעסוק בשאלה דומה, לגבי מוסד שיקום לעברייני מין, בבש"פ 8952/04 קונב נ' מ"י (לא פורסם). באותו עניין נמסרו פרטים שונים לגבי המוסד, שלא היה בהם כדי להניח את דעתי כי שלום הציבור אכן יובטח. גם בתסקירי שירות המבחן לא מצאתי התייחסות לתנאי ה"מעצר" במוסד האמור.

3.אני מורה על החזרת התיק אל בית משפט השלום, אשר ידאג לקבל משירות המבחן ומהמוסד פרטים מלאים יותר לגבי משמעות ה"מעצר" במוסד האמור. רק אם יגיע לכלל מסקנה כי ניתן להגן על הציבור מפני העורר בכמעט ברמה של מעצר – יוכל לחזור אל החלטתו המקורית. אם לאו – תעמוד בעינה החלטתו של בית המשפט המחוזי. עד לבירור כאמור, יישאר העורר במעצר כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי.