בש"פ 5667/06 יאיר גבריאל בינדר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2006 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

2.על פי עובדות כתב האישום, בצהרי יום 20.4.2006 שהה העורר בחוף הים בתל אביב. כשעזב את החוף הבחין בנערה ההולכת ברחוב והחל לעקוב אחריה. משהגיעה הנערה לבניין בו היא מתגוררת ועלתה אל דירתה, עלה העורר בעקבותיה ולאחר מספר רגעים פתח את דלת הדירה והתפרץ פנימה במטרה לבעול את הנערה שלא בהסכמתה. העורר הסתתר מאחורי דלת חדרה של הנערה, כשלחדר נכנסה אחותה. העורר אחז בה, זרק אותה בחוזקה לרצפה, כופף את ראשה כלפי מטה וחסם את פיה בידו. האחות החלה לצעוק ובתגובה איים עליה העורר ואמר לה שאם תמשיך לצעוק ירצח אותה. אז החדיר העורר את ידו למכנסיה וניסה למשכם כלפי מטה. בשלב זה נכנס לחדר אחיה, ששמע את זעקותיה, והכה את העורר מכת אגרוף בעורפו. העורר תקף את האח, דחף אותו אל המסדרון והכה אותו באגרופים בעינו ובראשו. האח הצליח להדוף את העורר והלה נמלט מהדירה.

3.ביום 19.6.2006 החליט בית המשפט המחוזי (כב' הש' ד' רוזן) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו תאר בית המשפט את התנהגותו של העורר כ"מסוכנת מאין כמותה. התנהגות מעוותת וחולנית". לגבי חלופת המעצר בבית אמו, אותה הציע בא כוחו של העורר, ציין בית המשפט:

"מדובר בחלופה, כאמור, מומלצת וטובה. ברם, משמדובר בסטיה חולנית, משמדובר במסוכנות פורצת גבולות שכזו, לא יכולה לעמוד כל חלופת מעצר".

בית המשפט הביא במניין השיקולים את עברו הנקי של העורר ואף ציין זאת מפורשות בהחלטתו, אלא שסבר כי אין בעובדה זו כדי לאיין את מסוכנותו של הלה:

"עברו, שאין ספק שעומד לטובתו, ישקל על ידי בית המשפט, בבואו לגזור עליו עונשו. לעת הזו, מסוכנותו הרבה מחייבת מעצרו".

4.בא כוח העורר טוען כי טעה בית המשפט קמא משלא קיבל את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה. עוד נטען כי שירות המבחן שוחח עם אמו של העורר והתרשם מיכולותיה לעמוד, יחד עם בעלה, בתנאי הפיקוח הנדרשים במסגרת חלופת המעצר. בנוסף טוען בא כוח העורר כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של העורר ולהיותו אדם נורמטיבי. כן נטען כי לא ניתן משקל מספק לחוות הדעת הפסיכולוגית בעניינו של העורר.

5.עיינתי בחוות הדעת הפסיכולוגית ובתסקיר, שמעתי את טענות בא כוח העורר ואולם לאחר כל אלה התנהגותו של העורר נותרה בעיני, כמו בעיני הערכאה הראשונה, בלתי מובנת לחלוטין. ישנה טענה, ואפשר והיא נכונה, כי אין המדובר בעבירת מין ולא זה הרקע לעבירה. יתכן וכך הוא, אך אין כאמור בחוות הדעת כדי להסביר את המעשה או להסיר את המסוכנות. לעת הזו לא הוסרה, גם לדעתי, מסוכנותו של העורר ולא ניתן להסירה על ידי חלופת מעצר. הבינותי שאין בכוונת העורר לכפור. התיק קבוע להקראה לעוד ימים אחדים. בית המשפט שיגזור את דינו יוכל, אולי, לרדת לחקר דבר ולבחור את המסלול המתאים. לעת הזו תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי שגם חלופת המעצר המוצעת אינה מאיינת את מסוכנותו של העורר.