בש"פ 5668/00 אליהו אריש נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ב"ש 1497/00) המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ. 1150/00 בבית המשפט המחוזי.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים המייחס לו עבירות חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק שלא כדין, איומים ויריות באזור מגורים. על פי כתב האישום, ביום 16.7.00, נדבר העורר ונאשם נוסף להיפגש עם אחד, ציון דהאן (להלן - דהאן), במתחם חניה בשכונה בירושלים. בין העורר ושותפו ובין דהאן היה קיים סכסוך על רקע עיסוקם בגביית חובות. העורר הגיע למפגש כשהוא מצוייד בסכין שלא כדין, ושותפו הגיע למקום כשהוא מצוייד באקדח שלא כדין. בעת המפגש התפתח ויכוח קולני בין העורר ושותפו ובין דהאן. לאחר שהשותף נפנף באקדח לעבר דהאן רץ העורר לעבר דהאן ודקר אותו בבטנו. דהאן הובא לבית חולים כשהוא במצב אנוש. כתוצאה מן הדקירה עבר דהאן מספר ניתוחים.

2.בצמוד להגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת מעצר עד לתום ההליכים. ביום 6.08.00 הורה בית המשפט, מפי השופט מ' רביד, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין כי ביחס לעורר נראה כי קיימות "ראיות שיש בהן פוטנציאל ראייתי להרשעתו בדין". הוא מצביע על קיומה של עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. כמו כן הוא קבע כי "נסיבות ביצוע העבירה מעלות חשש כבד למסוכנותו של [העורר], שלא יפוג בחלופת מעצר". על בסיס זה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

3.על כך הערר שבפניי. בכתב הערר טוען ב"כ העורר כי נעדרת תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את העורר למעשים המיוחסים לו. לדבריו, לא ניתן להסתמך על עדותה של עוברת אורח שראתה את המעשה. כן ציין כי העורר לא תיכנן את מעשה הדקירה, אלא רק התערב בסכסוך שהתגלע בין דהאן ובין השותף כדי להפרידם. מכאן, כי אין חשש למסוכנותו של העורר. היחסים בין דהאן ובין העורר הם תקינים, עובדה הנתמכת בהודעת דהאן עצמו. ב"כ העורר מצביע על כך כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד וכי מעולם לא שהה בבית הסוהר. לכן מן הראוי כי בית המשפט יורה על חלופת מעצר.

4.בדיון בפניי הרחיב ב"כ העורר את הדיבור על החולשות הקיימות, לטעמו, בתשתית הראייתית. הוא חזר בהרחבה על הנימוקים שהשמיע בבית המשפט המחוזי והנוגעים לפרטי התרחשות האירוע, כגון כיוון הדקירה ומיקומם של האנשים המעורבים ופרטים כיוצאים באלה.

5.יצויין, כי הטענות המועלות על ידי ב"כ העורר נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר הגיע למסקנה כי אין בהן כדי להפריך את התשתית הראייתית לכאורה הקיימת במקרה הנדון. לאחר עיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי אין להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיום תשתית ראייתית לכאורה בשלב זה של המשפט. גם לדעתי, יש בעדותה של עוברת האורח, שהייתה נוכחת בעת התרחשות האירוע, משום תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר.

6.באשר לחלופת המעצר, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין הוא סבור שיש מקום במקרה הקונקרטי להסתפק בחלופת מעצר, שכן נסיבות ביצוע העבירה מעלות חשש כבד למסוכנותו של העורר, שלא תפוג בחלופת מעצר. ואמנם, האלימות הרבה, שהביאה לפציעתו של דהאן, מעידה על מסוכנותו של מבצע העבירה. מסוכנות זו לא הופרכה.

7.העדה, עוברת האורח, עומדת למסור את עדותה בבית המשפט בזמן הקרוב. אם בעקבות חקירת העדה הזאת יחול כרסום בתשתית הראייתית, הרי הדרך פתוחה בפני העורר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר. על רקע דברים אלה, החלטתי כי בעלי הדין יפנו לבית המשפט המחוזי בירושלים לשם בירור האפשרות להקדים את שמיעת עדותה של עדת התביעה עוברת האורח. ואמנם, המדינה הודיעה כי שמיעת העדות הוקדמה ליום 9.4.00 לשעה 11:00.

מכל הסיבות הנזכרות, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אי-לכך, הערר נדחה.