פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5668/09
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העותר:
מחמוד נג'אר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה
לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971
בשם העותר:
עו"ד
תגריד ג'בארין
בשם המשיבה:
עו"ד
יעל שרף
החלטה
1.
נגד העותר הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות שונות כנגד בטחון המדינה ובהן – מגע עם סוכן חוץ, פעילות וחברות בהתאחדות בלתי מותרת, מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, עבירות נשק, אמונים צבאיים אסורים, קשירת קשר לפשע (רצח), הסתננות מזויינת, גניבה, ופגיעה ברכוש.
2.
כתב האישום מונה שלושה אישומים:
באישום הראשון , מיוחס לעותר כי במהלך שנת 2005 פנה אליו פעיל חמאס צבאי, והציע לו להתגייס לחמאס וללמוד למודי דת במסגד אלדלאל. הוא השתלב בלמודי הדת, וכן בפעילות תנועת החמאס. הוא גוייס ב-2008 למנגנון הבטחון הכללי של החמאס והמשיך בפעילות דתית וארגונית בחמאס.
באישום השני , מיוחס לעותר כי בחודש מאי 2008 גוייס לגדודי החמאס. הוא קשר קשר עם אחרים בחוליה לגרום למותם של חיילי צה"ל. הוא השתתף בתצפיות ובשמירות חמושות עם יתר חברי החוליה, כשהוא חמוש בקלצ'ניקוב וכדורים ורמוני יד. מטרת התצפיות והשמירות היתה להתעמת עם כוחות צה"ל במקרה שיכנסו לאזור. הוא עבר אמונים צבאיים אסורים בסמוך לאחר הצטרפותו לגדודים, ובמסגרתם למד ביחד עם אחרים כיצד להשתמש בנשק ולהפעיל מטעני חבלה וטילים. הוא עבר לאחר מכן למחלקת הנדסה, העוסקת במטעני חבלה. מספר ימים לפני מעצרו, קיבל העותר במסגרת פעילותו במחלקת ההנדסה מטול וחמישה טילים המשמשים לירי נגד טנקים ושני טילים לירי נגד אדם, וכן מטול וארבע פצצות לשימוש במסגרת החוליה שאותם הותיר בביתו.
באישום השלישי , מיוחס לעותר כי במהלך חודש יולי 2008, קשר עם אחר קשר לבצע תצפיות על מנת לאסוף ידיעות על פעילות כוחות צה"ל באזור עבסאן הקטנה על גבול ישראל. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נסע העותר על אופניו למקום, והגיע לקרבת גדר המערכת; הוא צייר ותיעד את הגדר ועמדות צה"ל הסמוכות לגדר, ומסר אותם לשותפו לקשר; ב-26.8.08, במסגרת הקשר, הגיע ביחד עם נור אלנג'אר, פעיל חמאס, בסמוך לגדר, כשהם נושאים מכשיר קאטר לחיתוך. כאשר התברר כי הגדר אינה מחושמלת, חתך את הגדר במכשיר הקאטר, והשניים חצו את הגבול לתוך ישראל. הם אספו בישראל, ליד גדר המערכת, ציוד צבאי שכלל רשת וכדורים לרובה M-16 , וכאשר הבחינו בג'יפ סיור של צה"ל, ברחו בחזרה לעזה. ביום 26.9.08 נסע העותר ואדם נוסף, אניס אבו לבדה, עד לקרבת הגדר, ושם הבחינו בהם כוחות צה"ל ופתחו לעברם בירי, והשניים נעצרו.
3.
ביום 23.4.09 הוצאה תעודת חיסיון. התעודה הוצאה לאחר שהוגשה בקשה בנדון, ותוך שצויין בה כי במהלך חקירתם, הודו השניים בגיוסם לחמאס, בפעילות בחוליית החמאס, בביצוע שמירות חמושות, בתצפיות ואיסוף מודיעין אודות כוחות צה"ל בגזרה.
4.
העותר פנה בעתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 44(א) ל פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 . בבקשה, נתבקש בית המשפט לבדוק האם ישנו בראיות חומר העשוי לסייע לעותר בהגנתו, ואם יימצא חומר כזה, לגלותו, בהתאם לעקרון על פיו גילויו עדיף על אינטרס הבטחון.
5.
במסגרת הדיון בעתירה, התמקדה ב"כ העותר בטענות הבאות, שלגביהן בקשה עיון בראיות ובדיקה אם יש בהן חומר העשוי להועיל להגנתו: על פי טענת העותר, הוא נעצר ליד הגדר, ולדבריו מעצרו נעשה לאחר בצוע ירי. הוא טוען כנגד אופן ביצוע המעצר ודרך ניהול החקירה. לדבריו, גורמי החקירה איימו עליו והפחידו אותו, ונמנע ממנו לצאת לשירותים. הוא נחקר כאשר רגליו וידיו קשורות, וגבו צמוד לקיר. לטענתו, הוא מסר את הודאתו תחת לחץ, וסיפר בה כל מיני סיפורים שאין בהם ממש. בבדיקת החומר החסוי ביקש העותר להתמקד בהליכי המעצר והחקירה, וכן בכל דבר העשוי לסייע להגנה.
6.
ב"כ המדינה טענה בתשובה כי חומר הראיות נבדק על ידי גורמי הפרקליטות בקפידה. הוכנו מתוכו שש פראפרזות מראש. לדבריה, טענות ה"זוטא" ביחס לדרך גביית ההודאה עולות בעתירה לראשונה, ולא עלו אף פעם קודם לכן, ממועד מעצרו של העותר. היא הוסיפה, כי תעודת החיסיון בלאו הכי אינה חלה על טענות פסול בגביית הודאות. אשר לנסיבות המעצר – לטענת ב"כ המדינה, אין אינדיקציה לקיום ירי, והחומר ביחס למעצר אינו חסוי כלל.
7.
שמעתי טענות המדינה וגורמי הבטחון ביחס לחומר החסוי במעמד צד אחד. בסיום הדיון הסכימה המדינה על עריכת שתי פראפרזות נוספות הנוגעות לחקירה בעניינו של העותר שנוסחן יוכן ויישלח לבית המשפט.
8.
ביום 23.12.09 הודיעה המדינה לבית המשפט, ראשית, כי באשר לטענות העותר בענין נסיבות בצוע המעצר, ובענין ירי ממושך לכיוונו, היא חוזרת על הצהרתה כי אין בחומר החסוי כל התייחסות לענין זה; שנית, היא הודיעה כי חומר החקירה הגלוי כולל שש פראפרזות שנמסרו להגנה, הנוגעות לעותר ולשני עדי תביעה; שלישית, שתי הפראפרזות עליהן הוחלט במהלך הדיון נמסרו גם הן לעותר ונוסחן הוא כדלקמן:
(א)
לגבי העותר – "הנדון התבטא בפני אחר, שאינו איש מרות, כי אינו יודע מה העונש שיקבל על פעילותו, והוסיף כי עדיף היה לו למות מיריות החיילים בגבול, ולא להגיע לחקירה".
(ב)
לגבי עד התביעה מחמד אבו-טור
–
"בתחילת חקירתו, התבטא הנדון בפני אחר שאינו איש מרות כי שיקר לחוקריו במספר פרטים, על מנת להטעותם".
ב"כ המדינה טוענת בהודעתה בכתב כי מעבר לאמור, אין בחומר החסוי דבר היכול להועיל להגנת העותר.
9.
עברתי על חומר הראיות החסוי כולו; בחנתי האם ישנן ראיות המתייחסות להליך המעצר והחקירה העשויות להועיל לעותר. עיינתי בחומר גם במבט כללי, תוך התייחסות לעניינים שעשויים להועיל להגנה גם במישורים אחרים.
10.
בשני עניינים, מצאתי לנכון להוסיף לפראפרזות שהוגשו על ידי המדינה:
(א)
בחומר החקירה ישנה התייחסות לקיומו של ירי אזהרה של כוחות צה"ל עובר לתפיסתם של העותר ואבו לבדה בסמוך לגדר הגבול.
(ב)
אחד משני העצורים אמר לגורם שאינו איש מרות כי הצבא עצר אותו, ושהוא וחברו אמרו לצבא כי הם התקרבו לגדר המערכת כדי לברוח ממשפחותיהם.
מעבר לעניינים הללו, לא מצאתי בחומר החסוי פרטים העשויים להועיל להגנתו של העותר.
11.
בכפוף לשני העניינים המנויים לעיל, העתירה לגילוי ראייה חסויה נדחית.
ניתנה היום, י"ח באדר התש"ע (04.03.10).
ש ו פ ט ת