בש"פ 5670/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה על הציבור ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' צבן , תפ"ח 2742-01-11) מיום 31.7.2013. החלטה זו נסבה על צו הפיקוח שהושת על העורר לפי חוק הגנה על הציבור. הערר מתייחס להיבט בודד של ההחלטה – בכל הנוגע להגדרת הכשרתו של המפקח שימונה בעניינו של העורר, וליתר דיוק, בכל הנוגע לדרישת באי-כוחו של העורר כי מפקח זה יהיה בעל הכשרה של עובד סוציאלי, בשים לב למוגבלותו הקוגנטיבית של העורר.

רקע והליכים קודמים

2.

העורר הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה (שתי עבירות לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין ) שבוצעו בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק זה, ושתי עבירות לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין שבוצעו בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(2) לחוק זה). עונשו של העורר נגזר ביום 14.10.2012 (השופטים י' צבן , מ' מזרחי ו- ר' כרמל , תפ"ח 2742-01-11), לאחר שנערכו בעניינו תסקיר מבחן והערכת מסוכנות. לנוכח נסיבותיו הייחודיות של העורר, אשר אובחן כבעל אינטליגנציה גבולית וכמי שסובל מהפרעת אישיות, ביכר בית המשפט את האפיק השיקומי, וגזר על העורר 12 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שהעורר לא יבצע עבירה לפי הוראות סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין בתוך שלוש שנים) וכן 220 שעות שירות לטובת הציבור וצו מבחן למשך 18 חודשים.

3.

ביום 19.6.2013, כשנה ומחצה לאחר מתן גזר הדין, הגישה המשיבה בקשה לפי סעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור, בגדרה התבקש בית המשפט ליתן צו פיקוח ומעקב לגבי העורר לתקופה של שלוש שנים (הכולל תנאים רלוונטיים – הרחקה ממקומות התכנסות של קטינים, איסור צריכת משקאות משכרים, איסור יצירת קשר עם הקורבנות, איסור על החזקת חומר פורנוגרפי ועוד). בבקשה נטען, כי הצורך במתן צו פיקוח התעורר לאחר שהערכת מסוכנות עדכנית (מיום 9.6.2013) בעניינו של העורר התייחסה למסוכנותו כבינונית בכל הנוגע להישנות עבירות מין באופן כללי וכגבוהה בכל הנוגע להישנותן של עבירות מין בתוך המשפחה. בא-כוח העורר לא התנגד לבקשה, אולם ביקש לקצר את תקופת הפיקוח, לצמצם חלק מהמגבלות שאותן ביקשה המשיבה לכלול בצו, ובעיקר – להקצות לעורר מפקח בעל הכשרה בעבודה עם בעלי מוגבלויות.

ביום 21.7.2013 הורה בית המשפט קמא על מתן צו פיקוח על המשיב, וכן הורה "לעשות מאמץ כי המפקח יהיה גם בעל הכשרה של עובד סוציאלי". ככל שלא יימצא מפקח מתאים, התבקשה היחידה לפיקוח על עברייני מין (להלן: יחידת הפיקוח ) לדווח על כך לבית המשפט קמא עד ליום 31.8.2013.

4.

ביום 25.7.2013 הודיעה יחידת הפיקוח כי ישנו קושי בהקצאת מפקח בעל הכשרה בעבודה סוציאלית לעורר, שכן המפקחים הבודדים שהם בעלי הכשרה מסוג זה אינם פועלים באזור מגוריו, והנסיעה אליו תשבש את עבודתם השוטפת. בהמשך לכך, עדכנה המשיבה בתגובה שהגישה מספר ימים לאחר מכן, כי יוקצה לעורר מפקח שהוא עובד סוציאלי רק לתקופת ההיכרות הראשונית עמו, וזאת לזמן מוגבל. מנגד, טען בא-כוח העורר, כי יש למנות לעורר מפקח בעל הכשרה סוציאלית למלוא תקופת הפיקוח. ביום 31.7.2013 נמנע בית המשפט קמא מלהיענות לדרישת העורר, והוסיף רק כי "חזקה על המרכז להערכת מסוכנות כי יציבו משיב מפקח מתאים שיהיה ער למצבו המיוחד". מכאן הערר שבפניי, במסגרתו מתבקש בית המשפט להורות על כך שבשים לב למוגבלותו של העורר יוקצה לו מפקח שהוא עובד סוציאלי.

טענות הצדדים

5.

באי-כוחו של העורר סבורים שמינויו של מפקח כאמור נדרש הן כדי להבטיח את הגשמת התכליות המונחות ביסוד חוק ההגנה על הציבור, היינו, הגנה על הציבור מפני רצידיביזם של עברייני מין ושיקומם, והן מן ההיבט של הנגשת ההליך המשפטי לבעלי מוגבלויות. בכל הנוגע לתכליותיו של חוק ההגנה על הציבור, באי-כוחו של העורר מציינים שאלה לא תמומשנה אם עבריין המין לא יהיה מסוגל להבין את המגבלות שהוטלו עליו במסגרת צו הפיקוח ולתקשר עם המפקח. לשיטתם, רק מפקח בעל הכשרה מתאימה יוכל להסביר לעורר את מלוא המשמעות והחשיבות של צו הפיקוח על מגבלותיו, בעוד שמפקח ללא הכשרה כזו יתקשה לתקשר עמו. הם מפנים בהקשר זה לסיכום אבחון שנערך לעורר ביום 8.5.2011 על-ידי מערך האבחון של השירות למפגר ובו נאמר, בין היתר שהעורר מתקשה "להכליל חוקים וכללים בסיטואציות לא מוכרות או משתנות". באשר להיבט של התחשבות בבעלי מוגבלויות באי-כוח העורר מדגישים כי היא מתחייבת מעקרון השוויון באופן כללי, ממחויבותה של מדינת ישראל לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ומכך שהמחוקק הישראלי כבר הכיר בחיוניות הנודעת להתאמת ההליך הפלילי לאנשים בעלי מוגבלויות נפשיות ושכליות (למשל באמצעות קביעת הסדרים מיוחדים לחקירת בעלי מוגבלויות במשטרה ולהעדתם). לטענתם, יש לתת ביטוי להכרה זו גם במסגרת צווי הפיקוח המוטלים על עברייני מין, ולא כל שכן במקרה דנן שבו העורר אכן נחקר כבעל מוגבלויות על-ידי חוקר מיוחד. עוד נטען, בהקשר זה, כי אילוצים כלכליים או "אילוצי ניידות" לא יכולים לשלול את חובתה של המדינה לספק לעורר מפקח בעל הכשרה מתאימה.

6.

מנגד, באת-כוח המדינה חזרה והטעימה כי קיים קושי להתחייב להקצאת מפקח בעל הכשרה של עובד סוציאלי למלוא תקופת הפיקוח הממושכת, בשים לב לריבוי הצרכים שעמם צריכה להתמודד יחידת הפיקוח וכוח האדם המוגבל העומד לרשותה. כמו כן, הדגישה באת-כוח המדינה כי תפקידו של המפקח אינו שיקומי או טיפולי, אלא פיקוחי (ודומה במהותו לתפקיד של בילוש או שיטור). על כן, לשיטתה, לא נדרש מינויו של אדם בעל הכשרה מיוחדת כמפקח במקרה זה. היא הוסיפה וציינה כי חרף מוגבלותו של העורר הוא חי בגפו בדירה שכורה ואף עובד כמנקה רחובות מטעם המועצה המקומית, עובדות המעידות לכאורה על יכולת תפקוד ברמה המאפשרת תקשורת גם עם מפקח שאינו בעל הכשרה מיוחדת. היא הוסיפה כי ממילא כלל קציני הפיקוח מקבלים הנחייה והדרכה של גורמי מקצוע מתאימים.

דיון והכרעה

7.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ביקשתי מבאת-כוח המדינה לציין מהי התקופה שבה ישמש כמפקח בעניינו של העורר עובד סוציאלי, והאם קיימת אפשרות להבטיח כי לאחר מכן ימונה לו מפקח שאמנם אינו עובד סוציאלי בהכשרתו, אך הוא בעל ניסיון בתפקידי חינוך ושיקום. שאלה זו הוצגה, בין השאר, בשים לב לכך שלפי נהליו של שירות בתי הסוהר (נוהל 50-1003 מיום 10.12.06 (להלן: נוהל מינוי קצין פיקוח )), אחת החלופות למינוי אדם כקצין פיקוח על ידי נציב שירות בתי הסוהר, הוא ניסיון שירות בבית סוהר "בתפקיד ביטחוני או בתפקיד חינוך טיפול ושיקום", עובדה המלמדת כי אף לשיטת הרשויות חלק מן המפקחים אמורים להיות למצער בעלי רקע בתחום החינוך והשיקום (גם אם אינם עובדים סוציאליים) (וזאת, לצד החלופות האחרות, המתייחסות למי שמילא תפקיד פיקודי בעבודה מול אסירים או מי ששירת כשוטר בתחום החקירות, המודיעין או הסיור). לאחר בירור הודיעה באת-כוח המדינה כי מפקח בעל הכשרה של עובד סוציאלי ילווה את העורר במשך תקופה של חודשיים. באשר לתקופה שלאחר מכן נמסר כי המדינה אינה יכולה להתחייב לדבר.

8.

המקרה שבפני אכן מעורר התלבטות. זהו מקרה מובהק שבו התאמת מפקח בעל הכשרה וניסיון מתאימים יכולה, ללא ספק, לתרום לעבודת הפיקוח, ובסופו של דבר להגשמת תכליות החוק. השאלה היא האם יש להתערב בעניין זה בשיקול דעת הרשויות, בשים לב לאילוצים הקיימים, כמו גם לעובדה שהחוק אינו כולל דרישה פורמאלית בכל הנוגע להכשרתו של המפקח.

9.

לצורך החלטה בעניין חזרתי ובחנתי את המסגרת הנורמטיבית המסדירה את פעילותו של המערך לפיקוח על עברייני מין. ראשית, סעיף 1 לחוק הגנה על הציבור קובע את מטרתו של החוק באופן הבא: "להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין על ידי ביצוע הערכות מסוכנות לגבי עברייני מין בשלבים השונים של ההליך המשפטי, וכן ביצוע פיקוח ומעקב ושיקום מונע לעבריינים כאמור, והכל לשם מניעת ביצוע עבירות מין חוזרות". מכאן, ניתן ללמוד כי "תכלית העל" של החוק היא יצירת מנגנונים שיובילו למניעה אפקטיבית של הישנות עבירות מין. שנית, נודעת חשיבות לסמכויות שמפקיד חוק הגנה על הציבור בידי המפקחים. לסמכויות אלה, המעוגנות בסעיף 18 לחוק, שני היבטים. מחד גיסא, ניתן להתרשם שאלה הן אמנם סמכויות פיקוחיות, שאינן בעלות אופי טיפולי או שיקומי, כשלעצמן. הן כוללות סמכויות לדרוש התייצבות, לתפוס חפצים, להיכנס למקום מגוריו של עבריין המין ולבצע בו חיפוש. במובן זה, הן סמכויות דומות לאלה של שוטר, ולכאורה אינן מחייבות הכשרה טיפולית מיוחדת. מאידך גיסא, עולה מן הדברים כי קצין הפיקוח נמצא באינטראקציה קרובה ומורכבת עם עבריין המין המפוקח, ואמור לתקשר איתו, להעביר לו מסרים ולהבהיר לו גבולות וסייגים לתפקודו.

10.

לאור האמור לעיל, בשים לב לחשיבות הנודעת לאינטראקציה עם המפוקח – לא רק עבורו אלא גם לשם הגשמת "תכלית העל" המניעתית – הגעתי לידי מסקנה, כי ההחלטה על מינוי המפקח במקרה זה צריכה להביא בחשבון את נתוניו המיוחדים והחריגים של העורר. סיכום האבחון שנערך לעורר במסגרת האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מצביע על מגבלותיו השונות בתחום הרגשי כמו גם בהבנת סיטואציות חברתיות. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש טעם בעמדה הבסיסית של באי-כוחו של העורר כי הבטחת מינויו של מפקח בעל רקע מתאים היא חשובה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהעורר חי בגפו, במצב של ניתוק ממשפחתו, על רקע העבירות שבהן הורשע. על רקע זה, קיים חשש נוסף לכך שאם יתקשה בתקשורת עם קצין הפיקוח לא יהיה בסביבתו הקרובה אדם קרוב שיוכל להתריע על כך. לעומת זאת, בשים לב לכך שהחוק עצמו ואף נוהל מינוי קצין פיקוח, אינם מציבים דרישה פורמאלית באשר לרקע האקדמי של קצין הפיקוח ולנוכח הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בכך, לא ראיתי להורות באופן מחייב כי קצין הפיקוח יהיה עובד סוציאלי דווקא.

11.

אם כן, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני מורה על קבלת הערר במובן זה שהמפקח שימונה לעורר יהיה בעל רקע בתחום של חינוך, טיפול ושיקום – אחת החלופות הנזכרות בנהליו של שירות בתי הסוהר – הכול לפי שיקול דעתה של יחידת הפיקוח.