בש"פ 5675/11 מדינת ישראל נ. בן שטרית דוד

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן – חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של רצח ונשיאת נשק. על-פי המתואר בכתב האישום נפל סכסוך בין המשיב ובין מרדכי חכים (להלן-

המנוח ) ועל רקע אותו סכסוך, הגיע המשיב למקום עבודתו של המנוח במגן דוד אדום באילת ביום 29.8.2010 בשעות הצהריים, והתווכח עמו. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב החליט להמית את המנוח ולצורך כך התקשר אל המנוח למחרת היום בשעות הלילה המאוחרות והציע לו להיפגש בשכונת לוס-אנג'לס באילת. המשיב הגיע לפגישה כשהוא מצויד באקדח וכן בטלפון נייד וכרטיס זיכרון לטלפון נייד שאינם ניתנים לאיתור, ולאחר שהמנוח הגיע למקום יצא המשיב מן הרכב, ניגש עמו לסמטה סמוכה שם שלף את האקדח, ירה לעברו ארבע יריות מטווח קצר ונמלט.

המשיב נתפס על-ידי כוחות המשטרה כחודש וחצי לאחר מכן וביום 12.11.2010 הוגש נגדו כתב-אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ועימו בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מאותו שלב ואילך התקיימו בעניינו של המשיב הליכים לא מעטים, הן בסוגיית מעצרו עד תום ההליכים, הן בעניין קבלת חומר חקירה והן בעניין גילוי ראיות חסויות.

2.

עתירותיו של המשיב לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ולגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, נדחו בהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 6.3.2011 ומיום 3.4.2011. על החלטות אלה הוגש ערר לבית משפט זה שנדחה אף הוא ביום 8.5.2011. במקביל התנהל בבית משפט המחוזי הדיון בבקשת המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ודיון זה נדחה מעת לעת לבקשת הסנגור לצורך לימוד חומר החקירה והשלמת קבלתו מידי התביעה. בסופו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.2.2011 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את האישום בעבירת הרצח ועוד נקבע כי בנסיבות אלה אין מקום לשקול את שחרורו של המשיב לחלופה בשים לב למסוכנותו ולחשש כי הוא עלול לחמוק מאימת הדין, אם ישוחרר.

ערר על החלטת המעצר הוגש לבית משפט זה על-ידי המשיב כחמישה חודשים מאוחר יותר (ביום 20.7.2011) וביום 28.7.2011 נדחה הערר תוך שבית המשפט מציין כי קיימת במקרה דנן שורה ארוכה של ראיות לכאורה העומדות כנגד המשיב (העורר שם) וכי למרות טענות שכנגד שהעלה המשיב, מדובר "במערכת ראיות העומדת ברף של ראיות לכאורה, אם לא הרבה מעבר לכך".

3.

במהלך חודש מאי 2011 התעוררו בעיות בשאלת ייצוגו של המשיב. משכך נדחה הדיון באותו שלב, בלא שניתן מענה לכתב האישום, לצורך הסדרת הייצוג. בדיון הנדחה שהתקיים ביום 26.6.2011 הודיע סנגורו של המשיב, עו"ד שפטל, כי אי ההבנות בעניין הייצוג יושבו וכי הוא ממשיך לייצג את המשיב ובאותו שלב נקבעו שישה מועדים לשמיעת ראיות (23.10.2011; 30.10.2011; 6.11.2011; 20.11.2011; 4.12.2011; 11.12.2011). לא למותר לציין בהקשר זה כי על פי פרוטוקול הדיון מיום 26.6.2011 שצורף לבקשה, הציע בית המשפט מועדים מוקדמים יותר לשמיעת הראיות, אך הסנגור הודיע כי אלה אינם מתאימים ליומנו משום שהוא אמור לשהות בארצות הברית עד ליום 2.10.2011. עוד ראוי לציין כי שני הצדדים הודיעו לבית המשפט באותה ישיבה שלהערכתם תידרשנה שש ישיבות לשמיעת התיק.

4.

המבקשת עותרת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, כאמור, וזאת אף ששמיעת הראיות במשפט טרם החלה והיא מציינת כי מרבית הדחיות שנתבקשו עד כה עלו מצד ההגנה. עוד היא מציינת כי המשפט צפוי להסתיים בתוך המועדים שנקבעו על ידי בית המשפט. ומדגישה כי יש להביא בחשבון את מסוכנותו הרבה של המשיב ואת החשש כי הוא עלול לחמוק מאימת הדין אם ישוחרר, נוכח העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע בדין. מנגד טוען המשיב כי על בית המשפט להביא בחשבון את העובדה שבמהלך תשעת חודשי המעצר בהם אמור היה המשפט להסתיים, טרם החלה שמיעת ההוכחות ואף שלא חלק על כך שהדחיות שניתנו במהלך תקופה זו נבעו מבקשות שהועלו על ידו, ראה המשיב לציין כי בית המשפט הוא שאחראי על קצב ניהול הדיונים. עוד מציין המשיב כי הארכת מעצר לאחר תשעה חודשים היא החריג והכלל הוא כי יש לשחרר את העצור אם לא הסתיים משפטו בתוך פרק זמן זה. לבסוף, התייחס המשיב לסוגיית קיומן של ראיות לכאורה וטען כי בניגוד לאמור בהחלטתו של בית משפט זה מיום 28.7.2011 (בערר על החלטת המעצר), יש בפי המשיב טענות הגנה טובות המבוססות בין היתר על עדותה של ילנה, מי שהייתה חברתו של המנוח.

5.

דין הבקשה להתקבל. המשיב מואשם בעבירות רצח ונשיאת נשק. על פי הנטען ירה המשיב לא פחות מארבע יריות במנוח על רקע סכסוך כספי ביניהם בכוונה להביא למותו, וזאת לאחר שהזמינו לפגישה באישון לילה והצטייד לקראתה באקדח וכן בטלפון נייד ובכרטיס זיכרון שלא ניתנים לאיתור. כפי שצויין, דחה בית משפט זה בהחלטתו מיום 28.7.2011 ערר שהגיש המשיב בעניין מעצרו עד תום ההליכים, בציינו כי קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה המבססות היטב את האישום ברצח שהופנה נגד המשיב. לצורך ההחלטה בבקשת ההארכה שבפני זוהי נקודת המוצא בסוגיית הראיות לכאורה שכן הדיון בבקשת הארכה אינו מיועד להשמעת טענות ערעוריות כנגד החלטתו של בית משפט זה בערר על המעצר. משכך, קשה לחלוק על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב בנסיבות המקרה דנן וכמו כן, יש צדק בטענת המבקשת כי קיים חשש להימלטות המשיב מאימת הדין, הן בשל העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע והן בהתחשב בעובדה כי לאחר הירי המיוחס לו נמלט והסתתר עד שנתפס לאחר כחודש וחצי. לכל אלה יש לצרף את העובדה כי בעברו של המשיב הרשעות בעבירות של סמים ואלימות.

העובדה כי משפטו של המשיב טרם החל להישמע אף שחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו, בהחלט ראויה לביקורת ויש צדק מסוים בדברי המשיב כי בית המשפט הוא זה המופקד על ניהול יומנו ועל קביעת המועדים לשמיעת התיק. יחד עם זאת, קשה לשמוע טענה זו מפיו של המשיב, מאחר שעל פי המשתקף מן הפרוטוקולים ומן ההחלטות שצורפו לבקשה הוא זה אשר ביקש פעם אחר פעם דחיות מנימוקים שונים ובכך תרם תרומה נכבדה לעיכוב שחל בשמיעת הראיות. לא למותר להוסיף ולציין בהקשר זה כי עד עתה טרם הוגש מטעם המשיב מענה לכתב האישום וזאת חרף האמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.6.2011 כי הסנגור התחייב להגיש מענה בתוך 20 ימים מאותו מועד.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.8.2011 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24078-11-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.