בש"פ 5679/18 מדינת ישראל נ. מחמד עג'אג'

1.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק-רפפורט ) במ"ת 34072-04-18 מיום 25.7.2018, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בפיקוח אלקטרוני.

2.

ביום 18.4.2018 הוגש נגד המשיב ואדם נוסף (להלן: הנאשם האחר ) כתב אישום במסגרת פרשה רחבה של הפעלת סוכן בעבירות נשק, שבמהלכה הוגשו כתבי אישום נגד גורמים נוספים. כתב האישום מייחס למשיב עבירות סחר בנשק ונשיאת נשק בארבעה אישומים המתארים ארבע עסקאות, אשר במסגרתן נמכרו לסוכן משטרתי כלי נשק מסוגים שונים, תמורת סכומים שונים העולים על-24,000 ש"ח.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה לעצור את המשיב ואת הנאשם האחר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

4.

טרם הדיון בבקשת העוררת, ובעקבות הסכמת בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה נגב המשיב ועילת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר שירות מבחן, ולאחר מכן תסקיר משלים, בעניינו של המשיב.

מהתסקירים עלה כי בהתנהגותו של המשיב "בלטה עמדה הגנתית מניפולטיבית", כי "ניכר קושי להתייחס למוקדים בעייתיים והתנהגויות בעייתיות בכלל", וכי קיימת רמת סיכון גבוהה מצד המשיב להישנות ההתנהגות העבריינית. התרשמות זו מהמשיב, כמו גם קרבתה של כתובת חלופת המעצר המוצעת לשכונת ג'בל אלמוכבר , הובילו את שירות המבחן שלא להמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, וזאת חרף התרשמותו החיובית מהמפקחים המוצעים.

5.

לאור כל המתואר, בהחלטה מיום 31.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, ובמקביל, הנחה את שירות המבחן לבחון אפשרות למעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, בכתובת שאינה מצויה בסביבת מגוריו.

6.

במסגרת תסקיר שהוגש ביום 10.7.2018 הביע שירות המבחן את התרשמותו כי בני משפחתו של המשיב, למעט אחותו, מסוגלים להוות עבורו גורמי סמכות מציבי גבול. בשל כך, ולנוכח ריחוקה של כתובת החלופה המוצעת ממקום ביצוע העבירות וממקום מגוריו של המשיב, סבר שירות המבחן כי חלופת המעצר עשויה לספק את המענה הנדרש לצמצום רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, והמליץ על מעצרו בתנאי פיקוח אלקטרוני.

7.

ביום 25.7.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני, וזאת על יסוד תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת החיובית מטעם מנהלת האיזוק האלקטרוני, ולאחר שהתרשם בעצמו כי המפקחים המוצעים נורמטיביים, מבינים היטב את תפקידם ומסוגלים להוות גורם מציב גבולות עבור המשיב.

בהחלטתו הסביר בית המשפט המחוזי כי חרף מסוכנותו הגבוהה של המשיב, מכלול הנסיבות המתקיימות בעניינו של המשיב, ובפרט היותו "צעיר נורמטיבי ללא עבר פלילי", מצדיקות חריגה מן ההלכה שלפיה בעבירות נשק תישקל חלופת מעצר רק במקרים נדירים.

8.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי מופנה הערר שלפניי.

9.

במסגרת הערר טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני חרף המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.

לטענת העוררת, העובדה שהמשיב ביצע ארבע עסקאות נשק בתוך פרק זמן קצר של כשבועיים, וכן המגוון של כלי הנשק שאותם מכר, מלמדים על "מעורבות עמוקה בעולם עברייני", ועל נגישות גבוהה לכלי נשק. לגישת העוררת, בתסקירי שירות המבחן השליליים שהוגשו בעניינו של המשיב יש כדי לתמוך בטענה זו.

עוד טוענת העוררת כי אין בכוחה של חלופת המעצר למנוע מהמשיב לשוב ולבצע את העבירות שבהן הואשם, וזאת מאחר שביצוען של עבירות אלה מצריך אמצעים בסיסיים למדי, כדוגמת מכשיר טלפון, אינטרנט או מכשיר פקס, ולפיכך, שגה בית משפט קמא בכך שסבר כי ניתן לאיין את המסוכנות האמורה באמצעות חלופת מעצר.

לשיטת העוררת, לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב והקושי הממשי לאיינה ּ באמצעות חלופת מעצר, בנסיבות העניין אין הצדקה לחרוג מן ההלכה שלפיה בעבירות סחר בנשק יש להורות, על דרך הכלל, על מעצר בפועל עד תום ההליכים, ולפיכך, יש לקבל את הערר ולהותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים.

10.

המשיב סבור כי יש לדחות את הערר. במסגרת זו נטען כי עסקינן באדם צעיר, נורמטיבי ונטול עבר פלילי, וכי חלופת המעצר המוצעת, ובפרט, המפקחים המוצעים, אשר מהם התרשם בית המשפט המחוזי לחיוב, מאפשרים לאיין את המסוכנות הנובעת מהמשיב.

לשיטת בא כוח המשיב, בנסיבות האמורות קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל הנוהג ביחס למעצר נאשמים בעבירות נשק עד לתום ההליכים, ובדין הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

11.

לאחר העיון בערר על נספחיו ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

12.

כידוע, העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, ואשר לגביהן הוסכם כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית אשר לא ניתן לאיין באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים ( בש"פ 1498/18 סאלח נ' מדינת ישראל (27.2.2018); בש"פ 9713/17 שקיר נ' מדינת ישראל (27.12.2017); בש"פ 5419/16 מדינת ישראל נ' פלוני (7.7.2016) ). על כן נקבע כי על דרך הכלל, בעבירות מסוג זה יש להורות על מעצר בפועל עד תום ההליכים.

13.

לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ראשית יש להזכיר כי בית משפט זה כבר פסק בעבר כי גיל צעיר ועבר פלילי נקי אינם מהווים, כשלעצמם, נסיבות אשר מצדיקות חריגה מן הכלל האמור ביחס לעבירות סחר בנשק (וראו בש"פ 6305/11 מדינת ישראל נ' איהאב

(7.9.11)).

נוסף על כך, והיא העיקר, בענייננו, חזקת המסוכנות הסטטוטורית אינה ניצבת לבדה, שכן מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת אף מהנסיבות הקונקרטיות העולות מביצוע העבירות מושא כתב האישום, ובכללן ריבוי העבירות, אשר נפרשו על פני טווח זמן קצר של כשבועיים; מגוון סוגי כלי הנשק שנמכרו; וכן היקפן הכספי המשמעותי של המכירות שביצע המשיב. בנסיבות אלה יש כדי ללמד על רף גבוה של מסוכנות, אף בקנה מידה של עבירות סחר בנשק.

14.

בסיכומם של דברים, הגם שהמשיב נעדר עבר פלילי, והגם שמדובר במי שעל פניו הינו אדם נורמטיבי, לא ניתן להתעלם מהתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגדו, המצביעה על מעורבותו בעבירות שיש עמן סיכון לביטחון הציבור ולשלומו.

לפיכך, אני סבור כי בנסיבות העניין מסוכנותו של המשיב מדברת בעד עצמה, וכי לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר, ועל כן אין מנוס מלקבוע כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו באיזוק אלקטרוני.

15.

אשר על כן, הערר מתקבל. אני מורה על ביטול החלטתו מושא הערר של בית משפט קמא, במובן זה שהעורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.