בש"פ 5681/01 מדינת ישראל נ. ראמי זרעיני

1.נגד המשיב הוגש ביום 27.12.00 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת בו הואשם בעבירות של סחיטה באיומים, החזקת ונשיאת נשק, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה בלי רשיון נהיגה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח והפרת הוראה חוקית. המשיב היה משוחרר בערובה לפני הגשת האישום בגין האישום הראשון והשני, והפר את תנאי הערובה כמפורט באישום השלישי.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. ביום 16.11.00 נעתר בית המשפט לבקשה והורה כי המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים במשפטו. ערר על החלטה זו נדחה ע"י בית משפט זה. המשיב הופנה לבית המשפט המחוזי להגשת בקשה לעיון חוזר לעניין חומר ראיות חדש שנמסר לסנגוריה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר בציינו כי אין בחומר הראיות החדש כדי להשליך על עוצמת הראיות נגד המשיב. המשיב ערר על החלטה זו לבית משפט זה וביום 1.2.01 נדחה עררו.

3.המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 27.7.01 או עד למתן פסק הדין בת"פ 1213/00 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. המדינה מבקשת המשך מעצרו של המשיב בשל מסוכנותו הרבה. לטענתה, התנהגותו של המשיב מעידה כי אין עליו מורא הדין ואין ליתן בו אמון כי יקיים תנאי חלופת מעצר. בנוסף קיים חשש כי ינסה לשבש הליכי משפט אם ישוחרר ממעצר. משפטו של המשיב נשמע בקצב סביר: פרשת התביעה צפויה להסתיים ביום 10.9.01, ופרשת ההגנה ביום 24.9.01. בית המשפט קבע כי במידת הצורך יישמעו גם סיכומים.

4.מעצם המעשה המיוחס למשיב ומהרקע האישי של המשיב, ניכר כי מדובר באדם מסוכן אשר יש להגן על הציבור מפניו. כתב האישום שהוגש נגד המשיב מגולל מעשי סחיטה ואיומים תוך שימוש בנשק קר. התנהגותו של המשיב מעידה כי אין עליו מורא הדין. עברו הפלילי כולל 13 הרשעות בעבירות של רכוש, סמים ואלימות. בשנת 1999 השתחרר המשיב, בשחרור מוקדם, מעונש מאסר כולל של 10 שנים ו9- חודשים, שאם לא כן היה משתחרר ביום 27.9.03. את העבירות נשוא בקשה זו ביצע המשיב בהיותו אסיר ברשיון. במהלך תקופת הרשיון המשיב אף ביצע עבירת אלימות מסוג תקיפה (ת"פ (שלום נצרת) 4426/00). בנוסף, המשיב מואשם, כאמור, בכתב באישום נשוא בקשה זו בעבירה של הפרת הוראה חוקית. זו לא הפעם הראשונה בה מנסה המשיב להפר הוראה חוקית. ביום 5.5.94 נגזר דינו ל63- חודשי מאסר בפועל, בגין ניסיון לבריחה ממשמורת חוקית ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

5.נראה כי התמשכות המשפט נגרמה במידה רבה מעיכובים באשמת המשיב. רק ביום 3.1.01 מונה למשיב סניגור, לאחר שזמן יקר בוזבז בשל טענת המשיב כי עורך דין שרמן מייצגו. בהמשך ביקש המשיב להחליף את סניגורו בעו"ד מסאלחה בפתח ישיבת הוכחות, אך בית המשפט לא נעתר לבקשתו שמשמעותה דחיית הדיון. באמצע ניהול המשפט ביקש המשיב להחליף את סניגורו בפעם השניה והפעם נעתר בית המשפט לבקשה. עיכובים נוספים נגרמו בשל כך שב"כ המשיב לא היה מוכן כי עדויות המתלוננים תישמענה בישיבות נפרדות. ניכר כי בית המשפט עשה מאמצים לסיים את שמיעת משפטו של המשיב בתקופת תשעת החודשים הקבועים בחוק, ואף מוכן היה לקיים דיונים בפגרה, ואולם ב"כ המשיב סרב להצעה זו. על כן נקבע המשפט להמשך לחודש ספטמבר.

6.אכן, משפטו של המשיב לא יסתיים בתוך 9 חודשים מיום הגשת כתב האישום. ואולם, קשה לשמוע טענה זו, מפי מי שאיננו משתף פעולה בניהול המשפט ביעילות.

7.בכל הנסיבות שתוארו אני מחליטה להיעתר לבקשה. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- יום, החל מיום 27.7.01, או עד למתן פסק דין במשפטו, הכל לפי המוקדם.

8.למותר להדגיש, כי יש לקוות כי המשפט יסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.