בש"פ 5687/07 מדינת ישראל נ. יבגני פסקו

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 13.7.07 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח (ת"א) 1123/06, לפי המוקדם מביניהם.

ב.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש מאי 2006 ביקשה יוליה חרש לנתק את קשריה עם המשיב – שהיה חברה מזה 3 שנים – והחלה, למורת רוחו של המשיב, להתראות עם אחרים. בליל 29.9.06 יצאה יוליה לבלות בתל אביב בחברת ידידיה. המשיב ניסה לברר היכן היא נמצאת, והתקשר מספר פעמים לטלפון הנייד שברשותה. באחד הפעמים ענה לו אחד הידידים ואמר לו כי הם במועדון בתל אביב. המשיב, שחמתו בערה בו, אמר לחברו כי הוא מתכוון לנעוץ סכין בגופו של הבחור שמבלה עם יוליה, וזימן לשם כך אחרים שיעזרו לו להוציא לפועל את זממו. ברם כשהגיעו למועדון התברר להם כי יוליה – אשר חששה הימנו – עזבה את המקום. ביום 30.9.06 בשעה 08:00 או בסמוך לכך, הגיע המשיב לביתה של יוליה – שהיתה אותו זמן עם ידידיה – והחל מכה אותה על פניה. שני ידידיה התערבו, ודרשו ממנו לעזוב את המקום. משיצאו, התנהל בין העורר ושני ידידיה של יוליה חילופי דברים, שבעיצומם, נעץ המשיב – כנטען – סכין בליבו של אחד והביא למותו, וגרם חבלה חמורה לשני.

ג.

בדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ב"ש 93472/06; השופט רוזן) התברר שאין מחלוקת בין הצדדים, כי המשיב הוא שדקר למוות במהלך הקטטה את אחד מידידיה של יוליה. כן אין מחלוקת באשר להשתלשלות האירועים עד לאותה קטטה. עיקר המחלוקת נסב על השתלשלות הקטטה עצמה. לפי גרסת המשיב, שנסתייעה בעדות חברו, הדקירות בוצעו לצורך הגנה עצמית. עם זאת, גם המשיב הסכים כי הוא היחידי שהחזיק בסכין במהלך התגרה. בית המשפט קבע, כי אין הוא נדרש להכריע בין שתי התמונות העובדתיות, שעה שמסוכנות המשיב בולטת גם בגירסתו זו של המשיב, שכן היה זה הוא שהסלים את התגרה - אותה יזם - והביא למותו של אדם. נסיבות האירוע, ניסיון הימלטותו לאילת ועברו הפלילי המכביד של המשיב הובילו את בית המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

ד.

במהלך המעצר החליף המשיב ייצוג מספר פעמים, וכפועל יוצא מכך נדחו מספר מועדי דיון. בשלב מסוים ביקש בא כוח המשיב לבדוק את כשירותו הפסיכיאטרית של שולחו – ומשהסכים לכך בית המשפט ביום 13.11.06, נבדק המשיב מספר פעמים על ידי פסיכיאטרים שונים; כולם הגיעו למסקנה כי הוא כשיר לעמוד לדין. הדיונים התחדשו ביום 11.2.07. שני דיוני הוכחות התבטלו מטעמי בית המשפט. ביום 31.5.07 קבע בית המשפט מספר מועדים לשמיעת הראיות: 12.7.07, 16.7.07 ו – 17.7.07.

ה.

בבקשה להארכת המעצר נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות ומלמדים כי עסקינן בעבריין אלים. נטען, כי העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע, מקים חשש מובנה להימלטותו מהדין; עילה זו מקבלת משנה תוקף נוכח ניסיון הימלטותו לאילת מיד לאחר האירוע. נטען, כי מעברו הפלילי של המשיב ניכר שאין עליו מורא הדין. עוד נטען, כי "המשיבה ערה לכך כי משפטו של המשיב אינו מתנהל עד כה כיאות, אולם הדבר נובע, כאמור, מחילופי הייצוג שהיו בתיק, בדיקת המשיב על ידי פסיכיאטר, ואילוצי בית המשפט".

ו.

(1) בדיון עודכנה באת כוח המדינה, כי בישיבת בית המשפט המחוזי מיום 5.7.07 נוסף מועד הוכחות 20.7.07, יום שישי בפגרה. באותה ישיבה נקבע בבית המשפט, כי תינתן למשיב האפשרות לצפות בראיות המצולמות הרלבנטיות בתוך הזמן הנדרש. ואכן, מעיון בפרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 5.7.07 עולה כי קבועות עתה איפוא הוכחות לימים 16.7.07, 17.7.07 ו-20.7.07, תוך תקוה שאלה יכללו גם את ראשית פרשת ההגנה, ואולי אף את סיומה.

(2) עוד ציינה באת כוח המדינה, כי למשיב עבר פלילי של ארבע הרשעות בחבלה במזיד ברכב, תקיפה, פריצה לרכב, הדחה בחקירה, והונאה בכרטיס חיוב. העבירות נעברו בין 1998 ל-2002.

(3) בא כוח המשיב טען כי מעבר לכך שהמשפט לא החל לאורך תשעה חודשים, לא נתאפשר למשיב עד הנה לצפות בחומר הראיות המצולם, וההסדר שהושג עתה אינו טוב דיו; הובעה טרוניה על הדרך שבה טופל נושא זה. עוד נאמר, כי מצד הייצוג דהאידנא לא היו בקשות דחיה.

ז.

(1) עיינתי בתולדות התיק. אכן קיים הקושי הבסיסי, כי לא החלה שמיעת הראיות בתוך תשעה חודשים; אך בפועל מאוקטובר 2006 עד יוני 2007 היו דחיות שונות הן בגלל חילופי יצוג (פעמיים), הן בגלל הבדיקה הפסיכיאטרית. רק שתי ישיבות ביוני 2007 בוטלו ביזמת בית המשפט. אין האחריות לעיכובים ביסודה רובצת לפתח בית המשפט - או התביעה - מבלי לפגוע כמובן בסניגורים ובמאמציהם. אשר לנושא ההארכה, בנסיבות יוצא אני מן ההנחה כי בתום התאריכים הקבועים לחודש זה יעריך בית המשפט המחוזי את המצב, וככל הנחוץ יקבע מועדים לחודש ספטמבר; כך, מה גם שכתב בהחלטתו ב-5.7.07 כי הוא ממשיך בדיון בתיק – הגם שלא החלו הוכחות וההרכב לא יישב לאחר הפגרה בתיקים בהם לא החלו הוכחות – וזאת "בשל מיעוט העדים בו והבטחת שני הצדדים שניהול ההוכחות יהיה יעיל וקצר...".

(2) עברו של המשיב, ובראש וראשונה העבירה הנוכחית המיוחסת לו על פי ראיות לכאורה, מציגים מסוכנות של ממש מעבר לזו הסטטוטורית. שקלתי אם אין מקום להארכה ב-60 יום, אך באתי לכלל מסקנה כי נוכח הפגרה אין זה ריאלי לצפות לסיום המשפט בתקופה זו. אני מאריך לעת הזאת את המעצר כמבוקש בתשעים יום, מתוך ההנחה כי יש סיכוי סביר לקדם את המשפט מאוד לכלל סיום במהלכה של הארכה זו.