בש"פ 5689/06 אלייב טרלן נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום הורה על שחרור בערובה של המשיב בתנאיי מעצר-בית מלא, בתנאים המפורטים בהחלטתו מיום 21.5.2006. העורר הוא נכה הנעזר בקביים וביתו של הערב הוא בקומה רביעית או אולי חמישית, במרחק לא גדול מביתה של אישתו של העורר, המתלוננת.

2.המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי על החלטת השחרור. בהחלטה מיום 22.5.2006 (כבוד השופט ד' רוזן) קבע בית המשפט כי המדובר במסוכנות קשה לאלימות בתוככי המשפחה שקשה ביותר להפיג בדרך של חלופת מעצר, אך לאחר שאמר מה שאמר על המסוכנות הוסיף בית המשפט וקבע: "עם זאת, משתוצע חלופת מעצר במרחק העולה על שלושים קילומטר ממקום מגורי המתלוננת כאשר המשיב [העורר שבפני - מ"נ] יהיה במקום בו ניתן להתקין אזיקים אלקטרוניים, ניתן יהיה לשקול בעזרת שירות המבחן מסוכנותו ואם ישוחרר לחלופה זו".

3.מאז מצוי העורר במעצר אם כי במסגרת מעצרו שהה בבית-חולים עקב מצבו הבריאותי. עתה, כך מוסר הסנגור, אמור העורר לחזור לתנאיי מעצר ואין ביכולתו להציע חלופת מעצר במרחק העולה על שלושים קילומטר ממקום מגוריי המתלוננת.

4.בא-כוח העורר טוען כי אין הגיון בדרישת המרחק העולה על שלושים קילומטר ממקום מגוריי המתלוננת. אילו, למשל, נמצא מקום כזה בקומה הראשונה, היה לעורר הרבה יותר קל להגיע למקום מגוריי המתלוננת מאשר מהקומה הרביעית הנזכרת.

5.אכן, החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה על

מעצר , ולא החלטת שחרור. עם זאת, יש בה פתיחת פתח לשחרור עם תוספת של מרחק ואזיקים אלקטרוניים. לטעמי את אותו פתח יש להשאיר לגבי הערבים הנוכחיים, למעט הבן (כשניתן להוסיף על שני הערבים הקיימים), וזאת במקום הקודם עליו החליט בית משפט השלום כחלופת מעצר.

6.הערר מתקבל במובן זה ששירות המבחן ישקול מחדש מסוכנות אם ישוחרר העורר לחלופת מעצר כשחלופת המעצר היא ביתו של הערב הקודם או כל חלופה אחרת שתציע ההגנה, אם תציע, לאו דווקא במרחק העולה על שלושים קילומטר ממקום מגורי המתלוננת, אולם בליווי אזיקים אלקטרוניים. ההגנה תוכל להציע גם ערבים נוספים פרט לאלו הקיימים כבר, אך לא את הבן.

7.לאחר שקילת כל הנתונים יפעל בית משפט השלום כחוכמתו ואין אני מביעה כל דעה לגבי ההחלטה שתתקבל.