בש"פ 5693/00 מרט סונדיק נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בבש"פ 91664/00, המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1093/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו רצח בכוונה תחילה. על פי כתב האישום ביום 6.7.00, בשעות הצהריים, נפגש העורר עם אלמוני המכונה "ארתור" (להלן - המנוח). בין השניים התגלע סכסוך. במהלך הסכסוך גמר העורר אומר לרצוח את המנוח. העורר, בכוונה לגרום למותו של המנוח, התנפל עליו והלם בחוזקה בראשו באמצעות חפצים שהיו במקום. כתוצאה מחבלות אלה מת המנוח זמן קצר לאחר מכן.

2.בצמוד לכתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 25.7.00, הורה בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' מ' הכהן, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

3.על החלטה זו הערר שבפניי. ב"כ העורר מעלה בערר את הטענה כי אין תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר, וכי על כל פנים יש לשחררו לחלופת מעצר. טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצא בהודעתו של העורר, שניתנה סמוך למעצרו, ושעל פיה היכה את הקרבן והרג אותו, תשתית ראייתית לכאורה נגד העורר. כן מצא בית המשפט כי העורר שתה לפני ביצוע העבירה משקה אלכוהולי, וכי טביעות סנדליו של העורר נמצאו בין כתמי הדם של המנוח. אמנם בית המשפט גורס כי יתכן וטענת העורר שאין ראיות להרשעתו בעבירת רצח בכוונה תחילה - תצלח. אולם, לדעתו, התשתית הראייתית הלכאורית מבססת, לכל הפחות, הרשעה בעבירת הריגה. אף בהנחה זו, לא היה נראה לבית המשפט כי על רקע נסיבות האירוע ולאור אורח חייו של העורר ניתן לשחררו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה לא הופרכה מסוכנותו של העורר והן אף מונעות שחרורו לחלופת מעצר.

4.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אי-לכך הערר נדחה.