בש"פ 5695/00 איברהים פדילה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 91046/00), מפי השופט א' טל, המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1061/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.4.00 בשעות הערב, פרץ ויכוח קולני בין בנו של העורר לבין אחד בשם עומר סמארה. הרקע לויכוח מצוי באירוע קודם, מאותו יום, אשר במהלכו דקר בנו של העורר את אחיו של עומר באמצעות מברג. העורר הגיע למקום הויכוח, לאחר שהוזעק לשם טלפונית על ידי בתו, כשהוא חמוש באקדח. העורר שלף את האקדח, ולאחר שצעק שיהרוג את עומר ירה לעברו ירייה אחת. הכדור החטיא את עומר ופגע באחד, פלסתין בשארה (להלן - המנוח), שעמד לצידו של עומר. המנוח נהרג כתוצאה מן הירי.

2.בבית המשפט קמא טען ב"כ העורר כי אין תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמת הרצח, בשל טענת הגנה על פיה פעל העורר מתוך הגנה עצמית. על פי טענה זו, ירה העורר באקדח לאחר שעומר התנפל עליו כשסכין שלופה בידו. כן טען ב"כ העורר כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, אין חשש כי העורר יחזור על מעשהו ולכן לא עומדת כנגדו חזקת המסוכנות. לבסוף, נטען על ידי ב"כ העורר, כי ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר בתנאים שפגיעתם בחירות העורר פחותה.

3.בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. הוא קבע כי אין הוא רואה בגירסאות השונות משום פגם שיש בו כדי לגרוע מן הראיות לכאורה העומדות נגד העורר בנוגע להתנהגותו ולכוונתו עת ירה לכיוונו של עומר. כן קבע בית המשפט כי גרסת העורר בקשר להגנה עצמית תיבחן במהלך שמיעת הראיות. בית המשפט הסתמך על דברים שאמר העורר בהודעתו המוקלטת, דברים המשמשים ראיה לכאורה בדבר כוונתו. לבסוף, בית המשפט קבע כי העובדה שהמשיב ירה ירייה אחת, כאשר כיוונה הוא מלמעלה למטה, איננה סותרת את הטענה לכאורה, על פיה הוא התכוון לגרום למותו של עומר. יצויין, כי האישום מסתמך על הוראת סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, בדבר "הכוונה המועברת". מסקנתו של בית המשפט הייתה כי לאור טיב העבירה אין להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

4.בערר, חזר ב"כ העורר בהרחבה רבה על כל הטיעונים שהשמיע באזני בית המשפט קמא. גם בדיון בפניי לא חסך ב"כ העורר מאמצים כדי לשכנעני כי בית המשפט המחוזי טעה בהנחה כי קיימת תשתית ראיית לכאורה בדבר כוונתו של העורר לרצוח את עומר. כן הדגיש בפניי את הטענה כי בנסיבות המקרה לא קיימת מסוכנות מצד העורר ואפשר להסתפק בחלופת מעצר.

5.מנגד הצביעה ב"כ המדינה על כך כי טענת ההגנה העצמית נולדה באיחור וכי העורר ניסה להדיח את בנו למסור עדות שקר בדבר נסיבות ההגנה העצמית. כן ציינה ב"כ המדינה כי מדובר בסכסוך חמולות, וכי שחרור העורר, בנסיבות אלה, יהווה סכנה לשלום הציבור.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי. בחומר הראיות מצויה תשתית ראייתית לכאורה המבססת את יסודות עבירת הרצח מצד העורר. כן לא מצאתי כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר.

אי-לכך הערר נדחה.