בש"פ 5699/99 מדינת ישראל נ. אימן ואכידה

המשיב הואשם יחד עם מרואן ואכד (להלן: ואכד) בבית-המשפט המחוזי בנצרת בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והיזק בזדון. לפי כתב-האישום, המשיב תקף את השוטרת המתלוננת על-מנת לחלץ את ואכד, שנעצר על-ידיה לאחר שהתפרע, היכה אותה, וניסה לדקור אותה בדוקרן, וכן סייע לואכד להימלט במכונית, שבה היה אדם נוסף. השוטרת הצליחה להיכנס למכונית, אך היא נדחפה אל מחוץ לה ונחבלה.

לבקשת המדינה עצר בית-המשפט המחוזי את ואכד, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגדו, ואילו את המשיב שחרר בתנאים מגבילים. זאת, כיון שהגיע לכלל דעה, כי הראיה היחידה נגדו - מסדר-הזיהוי שבו זיהתה אותו השוטרת - אינה בעוצמה המספקת למעצר. מתצהירי חמישה משתתפים במסדר-הזיהוי וכן מדברי המשיב עצמו עלה, כי המשתתפים האחרים הוכנסו אחרי המשיב לחצר בבית-המעצר שבו נערך המסדר, וכי באותו בית-מעצר מותקנת טלוויזיה במעגל-סגור, המקרינה את הנעשה בחצר לחדר היומן. מסקנתו של בית-המשפט המחוזי הייתה, כי קיימת אפשרות שהשוטרת ראתה את המשיב לפני עריכת המסדר.

בערר על החלטה זו נטען, כי מסדר-הזיהוי נערך כהלכה ומן הרישום שנערך עולה, כי המתלוננת שהתה במרפאה לפני שנדרשה לזהות את המשיב כשהוא עומד בין המשתתפים האחרים במסדר-הזיהוי.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

כאמור, הראיה היחידה הקושרת את המשיב למעשה העבירה שהיו מעורבים בה מספר אנשים בלתי מוכרים לשוטרת, היא מסדר-הזיהוי. ספק בעיני אם בנסיבות אלו מסדר-זיהוי לבדו, ללא תמיכה חיצונית כלשהי, הוא ראיה המספיקה למעצר. התצהירים התומכים בטענה, כי המשיב שהה בחצר לפני שהמשתתפים האחרים הובאו לתוכה, בצירוף מערכת הטלוויזיה המקרינה את הנעשה בו לחדר אחר בבניין המשטרה, על-פני הדברים מחלישים את המשקל הסגולי של מסדר-הזיהוי.

הערר נדחה.