בש"פ 5713/02 מנאסרה אחסאן נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת ביחד עם ארבע נאשמים נוספים, והואשם בעבירת נשק, נסיון לייצר נשק, עבירה לפי סעיף 144ב-2בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וכן בקשירת קשר לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין.

האישום המיוחס לעורר מגלה פרשה חמורה ובה נסיון של הנאשמים להכין מטעני חבלה, על פי הנחיות שניתנו בתכנית טלויזיה ששודרה מערב הסעודית. הנאשם 1 בכתב האישום, היה הרוח החיה ובעל היוזמה לבצע את העבירות, והוא שיתף את העורר בתכניתו. העורר הסכים עמו ונלווה אליו לקניית אבקת גופרית לשם הכנת מטען, אלא שהניסיון הראשון שעשו השניים להדלקת הגופרית לא עלה יפה. בפעם נוספת התכנסו השניים ביחד עם אחרים במסגד "שאב אלדין" בנצרת והסכימו כולם להכין מצבור מטענים שישמשו אותם נגד כוחות הבטחון, אם יתעורר צורך בכך. הנאשם 1, יוזם התכנית, נפצע בעת הנסיון להכין מטען מסוג צינור זוית, וכך נתגלתה הפרשה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרם של חמשת הנאשמים. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' אברמוביץ), שוכנע כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האישומים. בית המשפט סקר את חלקו של כל אחד מהמעורבים בפרשה והחליט על מעצרם של שלושה מהנאשמים עד לתום ההליכים ועל שחרורם של שניים, הנאשמים 4 ו-5, שלא נטלו חלק בנסיון ההכנה והזדמנו לארוע אחד אשר בו נתנו הסכמתם למימון המטענים, וסבר כי ביחס אליהם, ניתן להסתפק בחלופה למעצר. על החלטת המעצר הוגש הערר שבפני מטעם העורר שהוא נאשם 3 בכתב האישום.

בא-כוחו של העורר טען כי אין להבחין בין מרשו לבין שני הנאשמים ששוחררו לחלופה וביקש להסתפק בחלופה גם בעניינו – הוא טען שיוזם העבירה, נאשם 1 הוא בעל התכנית ואילו העורר הסכים באופן פסיבי. אין ללמוד מהצטרפותו לקניית הגופרית, ומנכונותו לתרום סכום מזערי למטרת הכנת המטענים, כי מדובר באדם מסוכן. בא-כוחו של העורר טען עוד שמדובר באדם נורמטיבי, שמשפחתו הקרובה תרמה לבטחון ישראל וכי יש מי שיוכל להשגיח עליו בתנאי חלופה.

המעשים המיוחסים לעורר אכן מלמדים על מסוכנותו. התכנית להכנת מטעני חבלה לפגיעה בכוחות הבטחון היא חמורה ומדאיגה. מדובר באדם צעיר אשר שיתף פעולה עם התכנית המסוכנת, נלווה לנאשם 1 לרכישת החומר, נכח בשתי הזדמנויות בהן פעל נאשם 1 לקידום התכנית ולא התנתק ממנה. בהודאתו מיום 9.5.02 סיפר העורר כי הסכים לתכנית של נאשם 1 וכי הוא וחבריו הסכימו לממן את הכנת המטענים.

אשר לשחרור בתנאים של חלופת מעצר, מניחה אני כי אמנם יש מבני משפחתו של העורר שנטלו חלק בשירות בטחוני ובנסיבות אלה אין אלא להביע צער שבן המשפחה נגרר לפעילות מסוכנת. אך נוכח טיבה של הפעילות המשותפת לעורר עם אחרים איני רואה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו.

על אף האמור הוטרדתי לא מעט מכך שנמסר לי בעת הדיון כי התיק נקבע לשמיעת הוכחות ב-27.11.02. נראה כי אין להשלים עם כך שהעורר יהיה נתון במעצר כ-7 חודשים עד לתחילת ברור משפטו.

אשר על כן, אני מורה כי עניינו של העורר יובא בפני נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר יבחן את האפשרות לקבוע מועד קרוב יותר לשמיעת הראיות לאחר הפגרה. אם לא יימצא מועד כזה עד לתחילת חודש אוקטובר יוכל העורר לשוב ולפנות בבקשה לעיון מחדש עקב חלוף הזמן.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.