בש"פ 5716/99 אמנון לוי נ. מדינת ישראל

העוררים מואשמים בכתב-אישום אחד עם אשתו של העורר בבש"פ 5764/99 (להלן: אליוף) בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ושידול למעשה זנות לגבי אליוף, ובעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות ואיומים לגבי העורר בבש"פ 5716/99 (להלן: לוי). העוררים נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. לפי כתב-האישום בוצעו העבירות במתלוננת, הסובלת מהפרעות נפשיות קשות, בביתו של אליוף.

בדיון בבקשה למעצר טענו העוררים כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה, שאינה אלא עדות יחידה של אדם הסובל מפסיכוזה, אינה מספיקה למעצר.

לוי הוסיף והצביע על הסתירות הרבות בעדות המתלוננת, המחלישות את עדותה. כאמור, בית-המשפט המחוזי (השופטת סביונה רוטלוי), דחה טענות אלה ומצא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצר.

מכאן הערר שבפניי, בגידרו חוזרים שני העוררים על הטענות שהעלו בבית-המשפט המחוזי. לוי, לחלופין, מבקש לקבוע לו חלופת מעצר.

לא מצאתי בעררי השניים כל ממש. לכל הטענות שנטענו בבית-משפט זה מצויות תשובות מאוד מפורטות בהחלטת בית-המשפט המחוזי. מהחלטה זו עולה, כי בנוסף לעדויות המתלוננת, שהן קוהרנטיות, מצויות בחומר הראיות ראיות תומכות בעלות משקל, לרבות דברי העוררים עצמם.

גם הטענה החלופית בדבר קביעת חלופת מעצר, אינה נראית לי. העבירות שביצעו העוררים מקימות חזקת מסוכנות, ולשני העוררים עבר פלילי מכביד. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ואני דוחה את שני העררים.