בש"פ 572/09 מאור ואקנין נ. מדינת ישראל

1.

העורר הואשם בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. כתב האישום מייחס לו כי ביום 9.12.08 בשעה 00:45 בכתובת מגוריו החזיק במכנסיו טבליה של סם מסוכן מסוג MDMA אשר עליה היה מוטבע סמל קנגורו. באותה עת מיוחס לו כי החזיק בארון חשמל בחדר המדרגות של בית מגוריו 40 טבליות נוספות של סם מסוכן מסוג MDMA אשר גם עליהן היה מוטבע סמל דומה. בנסיבות אלה, מייחס כתב האישום לעורר החזקה של 41 טבליות של סם מסוכן, בלא היתר כדין.

2.

בבית משפט השלום נתבקשה הארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. הבקשה הוגשה, בין היתר, לאור קיום הרשעה אחת נגדו ב-14 מקרים שונים, מהם עשרה מקרים של הפרת הוראה חוקית.

3.

עיקר הטיעון בבקשה להארכת מעצר נסב על השאלה הראייתית – קרי: האם תפיסת 40 כדורים בארון החשמל שמחוץ לדירת העורר בחדר המדרגות המשותף בבנין ניתנים לייחוס אליו. מהחלטת בית משפט השלום עולה, כי המשטרה הגיעה לבית העורר ב-9.12.08 בשעת לילה מאוחרת, ובצעה חיפוש על גופו, וכאשר הוריד את מכנסיו נפל מהם כדור סם שעליו סמל של קנגורו. בסמוך לאחר מכן, בוצעה בדיקה בחדר המדרגות בקומת ביניים של הבניין בו גר העורר ושם נמצאה שקית ובה כ-40 כדורים לבנים. הן בכדור שנפל ממכנסי העורר והן בכדורים שנמצאו בשקית בארון החשמל מצוי סימן הטבעה של קנגורו. ארון החשמל נמצא מול דלת הדירה של העורר. הכדורים זוהו כסם MDMA , והדמיון בין הטבליה שנמצאה במכנסיו של העורר לטבליות שבשקית נקבע על פי התרשמות חזותית לפי צבע, צורה, ממדים וסימון בידי מומחה המשטרה. נלקחו טביעות אצבע מהשקית אך טרם הגיעה חוות דעת בענין זה.

4.

תחילה, העורר הכחיש כל קשר לסם שנמצא במכנסיו, וטען כי הבלש המשטרתי שתל את הכדור אצלו. כן טען כי אין לו כל קשר לכדורים שנמצאו בארון החשמל והוא לא יכול היה לתת תשובה לשאלה מי יכול היה לשים אותם שם וענה: "אם לא הבלשים, אין לי מושג" (הודעתו מיום 9.12.08 עמ' 3 (ש' 55)). כאשר נשאל העורר האם נגע בשקית הכדורים השיב: "אין לי מה להגיד". כאשר נשאל אם יש מצב שטביעת אצבע שלו תהיה על השקית, השיב: " אין לי מה להגיד, אבל את זה הם לא יכולים לשתול את טביעות האצבע". כאשר נשאל מה יאמר אם תמצא טביעת אצבע שלו על השקית השיב:

"עכשיו אין לי מה להגיד". כאשר נשאל איך הוא מסביר שמה שהיה בארון החשמל נכנס אליו הביתה ענה: "לא יודע מה להגיד לך ".

5.

בית משפט השלום (כב' השופט ד. חסדאי) הגיע למסקנה כי ישנן ראיות לכאורה מספיקות לצורך מעצרו של העורר. הוא קבע על סמך הראיות שבתיק כי מ דובר בכדורי אקסטזי שיש דמיון חזותי רב בין הטבליה שנמצאה במכנסי העורר לבין אלה שנמצאו בשקית בארון החשמל שבחדר המדרגות. ארון החשמל נמצא בסמיכות מקום קרובה לדירת העורר; כן ייחס בית המשפט משקל להעדר ההסבר שבפי העורר למיקומן של הטבליות בארון, ולאפשרות כי תמצא עליהן טביעת אצבע שלו. לאור כל אלה, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי מתקיימת דרישת הראיות לכאורה בנסיבות מקרה זה. אשר לעילת מעצר הוא קבע, כי מאחר ומ דובר

בעבירת סמים שלא לשימוש עצמי, קמה חזקת המסוכנות אשר הנטל להפיכתה מוטל על הנאשם. בית המשפט מצא כי הראיות אינן בעוצמה גבוהה ולכן הורה על תסקיר מעצר, ובעקבות תסקיר שהוגש, לא ראה להמליץ על חלופה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. עם זאת, הורה בית המשפט לשירות המבחן לבדוק חלופת מעצר נוספת.

6.

עוד קודם להגשת תסקיר מעצר משלים, הגיש ב"כ העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח. סלוטקי) כשעילתו המרכזית היא כי אין ראיות לכאורה כנגד העורר המקיימות את הדרישה לצורך מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת בעניינו של העורר. הוא הסיק מהראיות שלפניו כי הן הכדור שנתפס במכנסיו, והן הכדורים בשקית שנמצאה בארון החשמל היו בשליטתו של העורר. הוא ייחס משקל להטבעה הדומה של קנגורו על הטבליות השונות, ולדמיון בין הטבליות אליו התייחסה חוות דעת מומחית המשטרה; כן ניתן משקל לקרבת ארון החשמל בו נמצאה השקית לדירת העורר; העורר בתשובותיו לא העלה אפשרות כי הסמים שייכים למישהו אחר מדיירי הבנין, והוא נמנע מכל תשובה והסבר כאשר נשאל אם נגע בשקית, ואם אפשר שיימצאו עליה טביעות אצבע שלו. בתשובות "אין לי מה להגיד" ראה בית המשפט תשובות מפלילות, שהרי אלמלא היתה השקית בשליטת העורר, אך טבעי הוא כי היה שולל באופן ספונטני כל שייכות אליה, והוא לא עשה כן. מטעמים אלה דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

7.

גם בערר לבית משפט זה התמקד הסניגור בהיבט הראיות לכאורה וטען, ראשית, כי חלף כחודש מאז נשלחו טביעות האצבע של העורר לבדיקת המשטרה ועד כה לא נתקבלו תוצאות הבדיקה, דבר המעורר תמיהה. עוד נטען, כי אין ראיות לכאורה במשקל מצטבר מספיק לצורך מעצרו של העורר.

מתשובת המדינה אכן עולה כי טרם נתקבלה תשובה בענין בדיקת טביעות האצבע של העורר ולא ניתן הסבר למשך הזמן שחלף בלא קבלת חוות הדעת בענין זה. ב"כ המדינה חזר על פירוט התשתית הראייתית הבסיסית לביסוס מעורבותו של העורר בעבירה המיוחסת לו, והוא ביקש לאמץ את קביעות הערכאות קמא בענין זה.

8.

הערר שבפני נסב כל כולו על שאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. יש להצר על כך שב"כ העורר לא המתין למיצויו של הליך הגשת התסקיר המשלים בבית משפט השלום שנועד לבחון אפשרות חלופת מעצר שבית המשפט לא שלל מראש את אפשרות החלתה, אם תימצא מתאימה, והוא פנה עוד בטרם הוגש התסקיר להגשת עררים הן לבית המשפט המחוזי והן לבית משפט זה.

9.

לגופה של השאלה העולה בערר, אכן מ דובר

בתשתית ראייתית שיש בה אלמנטים של נסיבתיות, אולם בהצטברות הנתונים הראייתיים הקיימים נראה לי כי צדקו הערכאות קמא כאשר הגיעו למסקנה כי הרף המינימלי הנדרש לקיומן של ראיות לכאורה לצורך הליך מעצר נענה במקרה זה. במכנסיו של העורר נמצאה בטבליה אחת של כדור סם, כאשר בו זמנית נמצאה בארון חשמל מחוץ לדירתו, במרחק קטן מאד מדירתו, שקית ובה 40 כדורים. יש דמיון חזותי רב בין הטבליות בשקית לטבליה שנמצאה במכנסי העורר, ועל זה,

כמו על אלה מוטבע סימן של קנגורו. מציאות כדורים דומים במכנסיו של העורר ובארון חשמל בחדר מדרגות מחוץ לדירתו מקימים חזקה עובדתית כי הן הטבליה שנמצאה בבגדיו והן אלה שנמצאו בשקית מחוץ לדירה נמצאו בשליטתו. בכוחו של העורר היה להפריך חזקה עובדתית זו על ידי מתן הסבר בחקירתו אשר, למצער, עשוי היה להעלות ספק אם הכדורים בשקית שנמצאו בארון שייכים לו. הוא לא הציע כל הסבר כזה. יתר על כן, כאשר נשאל בחקירתו האם נגע בשקית, או האם אפשרי הדבר כי יימצאו עליה טביעות אצבע שלו סירב להגיב לגוף הענין, לא הציע כל הסבר, וענה כי אין לו מה להגיד. בנסיבות אלה, מתקיימת חזקה עובדתית שלא הופרכה, לפחות בשלב זה של ההליך הפלילי, לפיה הכדורים בשקית והכדור שנמצא בכליו של העורר שייכים כולם לו והיו בשליטתו בעת שנמצאו על ידי המשטרה. שילוב יסודות ראייתיים אלה מצביעים על קיום ראיות לכאורה ברף מינימלי מספיק לצורך הקמת יסוד סביר להרשעתו של העורר בעבירה המיוחסת לו.

10.

על יסוד האמור, יש לדחות את הערר ככל שהוא נוגע להיבט הראיות לכאורה. עם זאת, יש לציין כי לחוות הדעת המשטרתית בענין טביעות האצבע, לכשתינתן, עשויה להיות חשיבות לענין הראייתי. לכשתוגש, ובמידת הצורך, ניתן יהיה להעריך את משקלה ביחס ליתר נתוני הראיות הקיימים בתיק במסגרת עיון חוזר.

שנית, באשר לחלופת מעצר אפשרית, יש לקיים את המהלך בו נקט בית משפט השלום למיצוי בדיקת חלופת מעצר נוספת באמצעות שירות המבחן. יש להניח כי אם שירות המבחן ימליץ על חלופה מתאימה, זו תישקל ותוערך לגופה על ידי בית משפט השלום.

הערר נדחה.