בש"פ 5721/10 עלי פרא נ. מדינת ישראל

1.

העורר נדון בבית משפט השלום ביום 10.5.2010 ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה של 12 חודשים וקנס של 100,000 ש"ח או עשרה חודשי מאסר תמורתו. העונש הושת לאחר שהעורר הודה, יחד עם שתי חברות, בעובדות שבכתב אישום מתוקן. בית משפט השלום הרשיע את העורר לפי הודאתו בעבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין. הסכום הכולל בו מדובר עולה על שלושה מיליון ש"ח. העורר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וביקש לעכב את ביצועו של עונש המאסר. ביום 24.6.2010 החליט בית המשפט להיעתר לבקשה. יוער, שמדובר בבקשה שהובאה לאחר שבית משפט השלום דחה בקשה דומה. בית המשפט המחוזי יצא מנקודת הנחה שהערעור יישמע ביום 13.7.2010. נקבע, כי יינתן עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור בתנאי ששני ערבים יחתמו על ערבות בסכום של 10,000 ש"ח לגבי כל ערב. כמו כן נקבע, כי יוצא צו עיכוב יציאה מהארץ וכי על העורר להפקיד את דרכונו בבית המשפט. ביום 13.7.2010 לא נערך הדיון בערעור. הערעור אמור היה להישמע ביום 18.7.2010. באותו יום החליט בית המשפט לדחות את השמיעה למועד אחר. כמו כן חייב בית המשפט את המבקש בהפקדה של 30,000 ש"ח עד ליום 1.8.2010 וכן נקבע שעל שני ערבים לחתום על ערבות בסכום של 100,000 ש"ח לגבי כל אחד. הערר שבפניי מופנה נגד תנאי השחרור האמורים.

2.

העורר לא הפקיד סכום של 30,000 ש"ח עד ליום 1.8.2010. הוא לא התייצב לריצוי העונש, אף שהיה עליו לעשות כן משלא הופקד הסכום האמור. נטען בפניי, כי לעורר אין אפשרות כלכלית להפקיד את הסכום.

3.

נראה לי, כי מצד אחד הקל בית המשפט בתנאים אותם הוא קבע בהחלטה מיום 24.6.2010. מצד שני, התנאים שנקבעו ביום 18.7.2010 מחמירים יתר על המידה. נראה לי לנכון לקבל את הערר במובן זה שתחת התנאים שנקבעו בעבר יחולו התנאים הבאים:

א.

הפקדה של 15,000 ש"ח עד ליום 20.8.2010.

ב.

ערבות של שני ערבים תושבי ישראל בסכום של 100,000 ש"ח כל אחד.

ג.

יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ וכן על העורר להפקיד את דרכונו אם טרם הפקידו.

4.

היה והתנאים הכספיים לא ימולאו עד ליום 20.8.2010, על העורר להתייצב לריצוי עונש המאסר במזכירות הפלילית של בית המשפט השלום בירושלים ביום 21.8.2010 לא יאוחר מן השעה 10:00.