פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5722/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מישל ג'אנו
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ג' בתמוז התשס"ח (06.07.08)
בשם המבקשת:
עו"ד יעל שרף
בשם המשיב:
עו"ד אבי חימי
החלטה
המשיב, מישל ג'אנו, עומד לדין בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת ביצועה של עבירת רצח. בשלב כלשהו של ההליכים, הוחלט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, והדבר הותנה בהמצאה של ערבות כספית. לצורך גיוסם של כספי הערבות ביקש המשיב את סיועה של אשת אחיו המנוח (להלן: המתלוננת), ומשזו מיאנה להעמיד לרשותו את הסכומים שביקש, הוא איים – כך על-פי החשד – לפגוע בה. בהמשך, דרש המשיב מהמתלוננת כי תמסור לידיו סכום כסף נכבד, שלטענתו היה שייך לאחיו. גם דרישה זו לוותה באיומים, אותם כיוון אל האישה ובן-זוגה הנוכחי. ועוד נטען, כי המשיב קשר עם אדם נוסף לסחוט את המתלוננת, ואת המעשה הוציאו השניים אל הפועל כאשר הגיעו בשעת לילה לבית אמהּ, איימו עליה ועל אחיה ואף גרמו נזק לכלי-רכב. בגין כל אלה הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף, המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. גם הפעם עתרה המשיבה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אולם בית המחוזי לא נעתר לה. בעקבות ערר שהוגש לבית-משפט זה, הוחלט כי המשיב יוחזק במעצר ממש (בש"פ 10122/07).
עתה, משמלאו תשעה חודשים בקירוב מן היום בו הוגש כתב האישום בפרשת עבירות הסחיטה, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. את הבקשה, לאחר שכבר נקבע כי קיימות ראיות-לכאורה לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו, מנמקת המדינה בסיכון הנשקף ממנו, בהפרתם של תנאי השחרור ועברו הפלילי המכביד. מנגד, הדגיש בא כוח המשיב בדיון שהתקיים בפני את התמשכות ההליך, ואת תרומתה של המשיבה לכך עקב מחדליה, דבר הגורם לשלילה נמשכת של חירות של שולחו, לו עומדת חזקת החפות, לפרק זמן שאינו סביר.
בהחלטתה להורות על השמתו במעצר, הטעימה הנשיאה ד' ביניש את הסיכון הנשקף מן המשיב, לא רק למתלוננת כי אם לציבור כולו, עליו מלמדת התנהגותו הבוטה כפי שהיא משתקפת מכתב האישום. דבר בטענות המשיב בפני אינו מפיג, ולו במעט, סיכון זה. אכן, משפטו של המשיב אינו מתנהל בקצב משביע רצון, ואהיה מוכן להניח כי המשיבה ועדיה תרמו לכך לא מעט. אולם, מנגד ניצבת הסכנה הגלומה בשחרור המשיב, שככל הנראה מתקשה לרסן את דחפיו ואת רצונו לכפות את דעתו על הזולת תוך שימוש באיומים ואלימות. לפיכך, החלטתי להיעתר לבקשה, ולא נותר אלא לקוות כי במשך תקופת המעצר עליה אורה, ייעשה כל מאמץ כדי להביא את משפטו של המשיב לסיומו.
מעצרו של המשיב מוארך אפוא ב-90 ימים שתחילת מניינם ביום 10.7.08, או עד למתן פסק הדין בת"פ 8287/07 של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.
ניתנה היום, ד' בתמוז התשס"ח (07.07.08).
ש ו פ ט