פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
5725/98 - א'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערערים
:
1.
עיסאם מנסור
2.
לואי מסארווה
נגד
המשיב
:
מדינת
ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 1.9.98 בב"ש
81680/98
(ת"פ 10271)
החלטה
העוררים עומדים לדין לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. בית משפט קמא הורה על מעצרם עד תום ההליכים ועל-כך הערר שלפני.
עו"ד אבנון, בא-כוחם המלומד של העוררים מסכים כי "באופן טכני", כלשונו, יש ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לעוררים, אלא שמוסיף הוא וטוען כי מהות הדברים אינה כמראיתם.
לדבריו, נתעורר ויכוח בין העוררים לבין נהג מונית שהסיעם על תשלום נוסף שהנהג ביקש והם סירבו לשלמו, ואירוע השוד היה מעין אירוע ספונטני.
נטיתי לקבל הסבר זה, עד שעו"ד ארצי, בא-כוח המדינה, הסב תשומת ליבי לעובדה שלאחר מעשה השוד התקשרו העוררים אל פלוני שעיסוקו בחלקי-חילוף לכלי רכב. בימינו ובמקומנו אין צורך בדמיון מופלג כדי לדעת ולהבין מה היה פירושה של אותה שיחת טלפון, וסוף מעשה במחשבה תחילה. אכן, אפשר כי במהלך משפטם יעלה בידי העוררים להוכיח כי המדובר אינו אלא במעשה "שוד טכני", אך לעת הזו הראיות מדברות כנגד גרסתם.
העבירה בה מואשמים העוררים הינה חמורה ביותר והיא מן העבירות ה"חמורות" המעבירות אל שכמם את הנטל להוכיח כי אין סכנה בשיחרורם בערובה. לא שוכנעתי כי עלה בידי העוררים להסיר את הנטל שהוטל על שיכמם. מאותם טעמים עצמם אינני מוצא מקום להורות על חלופת מעצר.
אוסיף ואזכיר את החלטתו של בית משפט קמא, ולפיה אם לא יסתיים משפטם תוך 3 חודשים כי אז יוכלו העוררים לפנות לבית משפט בבקשה לעיון חוזר במעצרם.
ניתנת היום, כ"ז באלול תשנ"ח (18.9.98).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98057250. G01