בש"פ 573/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסו לעוררים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והתפרעות. נטען, כי בעקבות מה שהוגדר כאירוע אלים בין שני יהודים לאוכלוסיה ערבית באזור עיר דוד, החלה התפרעות במהלכה הושלכו אבנים. המתלונן, תושב קנדה, שנקלע למקום באקראי, הותקף בידי העוררים ואחרים שיידו בו אבנים ממרחק קצר, והם לא הרפו ממנו גם לאחר שנפל ארצה תוך שהוא מנסה לגונן על פניו וראשו. כתוצאה מאותה תקיפה נחבל המתלונן בכל חלקי גופו, ונגרם לו חתך במצח אשר חייב תפרים. כמו כן נגרם למתלונן שבר בכף ידו ושפשופים בברכיו.

2.

בעקבות דיון בבקשת המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים, מצא בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית להוכחתו של כתב האישום, אולם קבע כי קיימות חלופות אחרות שיש בהן להשיג את מטרות המעצר. בעניינו של עורר 1 נקבע, בהסכמה, כי הוא ישוחרר למעצר בית בבית דודתו באבו-גוש, לאחר שחלופה זו נבדקה והומלצה גם על ידי שרות המבחן. באשר לעורר 2 מצא שירות המבחן את החלופה המוצעת (בבית דודתו באבו-גוש) כחלופה ראויה, ואת ההמלצה הזו אימץ בית המשפט. בעניינו של עורר 3 המליץ שרות המבחן לשחררו למעצר בית בבית הוריו, אולם בית המשפט החליט שהחלופה הראויה היא בג'בל מוכאבר, וכך היה.

3.

מאז ניתנו אותן החלטות חלפו כחודשיים, ולאחרונה הגישו העוררים בקשה לשנות את מקום מעצרם לשכונת מגוריהם (סילואן), ולהתיר להם לצאת לעבודה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ובכך עוסק הערר שבפני.

4.

עורר 1 הוא קטין ושני האחרים הם אנשים צעירים, שהריחוק מביתם ולו לחודשים ספורים כרוך בהכבדה ואי-נוחות. אכן מדובר במי שלכאורה ביצעו עבירות קשות והיה צורך להרחיקם מן הזירה, אולם נוכח הזמן שחלף מאז הם שוהים במעצר בית, לא הייתי ממהר לשלול את האפשרות להתיר להם לשוב לשכונת מגוריהם ואף לעבוד, ובלבד שעניין זה ייבדק קודם על ידי שירות המבחן. אותה בדיקה דרושה כדי לוודא שבחזרתם של העוררים לסילואן ויציאתם לעבודה בשעות מוגדרות לא תהיה כרוכה סכנה כי ישובו לסורם.

5.

באשר לעניינו של עורר 2 - זה חויב בתיק אחר לבצע עבודות שרות במקום מאסר שהושת עליו. שהייתו במעצר בית מונעת ממנו, מטבע הדברים, מלבצע את העבודות בהן חויב, ועל כן נאמר לו, לגרסתו, כי הממונה על עבודות השירות עומד להמליץ בפני נציב שירות בתי הסוהר להפסיק מנהלית את העבודות. נוכח זאת, סבורים באי-כוח העוררים כי גם מטעם זה נכון להגביל את מעצר הבית של עורר 2, כך שיוכל לעמוד באותו חיוב שהוטל עליו.

להשקפתי, הבקשה בעניין זה הקדימה את זמנה, הואיל וההחלטה בדבר הפסקתן של העבודות טרם ניתנה, וככל שהיא תינתן עומדת לעורר 2 הזכות להשיג עליה בפני בית המשפט המחוזי. לאחר שהעורר יעשה שימוש באותה זכות הנתונה לו מכח החוק ויידחה, כי אז יהיה מקום לדון בשחרורו ממעצר הבית מטעם זה.

6.

לסיכום, שירות המבחן מתבקש להגיש במועד מוקדם ככל הניתן, תסקירי מעצר עדכניים לאחר שיבדוק אם הטעמים להרחקתם של העוררים מסילואן עדיין קיימים, ואם הפיקוח אותו הם יציעו עשוי לתת מענה הולם לסכנה הנשקפת מהם. כמו כן, יתייחס שירות המבחן לאפשרות לצמצמם את שעות מעצר הבית כדי לאפשר לעוררים לצאת לעבודה. לאחר הגשת התסקירים מתבקש בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון את סוגיית המשך מעצרם של העוררים.