בש"פ 5733/97 עובדיה כהן נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של התפרצות לדירה וגניבה מתוכה, של אקדח וכדורים; החזקת ונשיאת נשק שלא כדין; וכן סחר בנשק. את אותו נשק שגנב כאמור, ביקש למכור לאחר, אך תוך כדי העיסקה הגיעה משטרה למקום.

במסגרת ההליך האמור, התבקש מעצרו של העורר, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר הנוכחי.

2.על פי חומר החקירה שבידי התביעה, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר.

3.לעורר הרשעות קודמות רבות בעבירות נגד הרכוש, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ואף עבירות של בריחה ממשמורת חוקית. בתיק אחר, התלוי ועומד נגד העורר, הורשע על פי הודאתו בעבירות רכוש נוספות וכן בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית, והשלב באותו עניין הוא לפני גזירת עונשו של העורר. העורר אף נדון בעבר לשורה של מאסרים אותם ריצה.

את העבירות בתיק זה ביצע העורר בתקופה בה היה משוחרר בערובה בתיק האחר. עובדות אלה, כשהן מצטברות לטיב העבירות שבכתב האישום בענייננו, מלמדות על מסוכנותו של העורר אם ישוחרר בערובה. כמו בית המשפט המחוזי, דעתי היא שמסוכנות זו הצדיקה את מעצרו, וחלופת מעצר אינה הולמת את הנסיבות.

4.עניין אחד הטרידני. אחת מטענות העורר היתה, שהוא חולה שחפת. משום כך, הוא נמצא בבידוד ותנאי מעצרו מכבידים יותר. בשל מחלתו גם ראוי, לטענתו, שלא יימצא בין כתלי הכלא. נוכח טענות אלה, דחיתי את הדיון בערר על מנת שהעורר יבדק ויודע לבית המשפט מצבו הרפואי, תוך פירוט באיזו מידה משנה או עשויה לשנות מחלתו את תנאי כליאתו.

העורר נבדק על ידי רופא, ועל פי תעודה רפואית שהתקבלה אין העורר סובל משחפת פעילה, ויש להתייחס אליו כאל אדם בריא. הוא יכול לשהות בכל תא מעצר ואין צורך בבידודו, והוא אכן אינו נמצא עוד בבידוד. על ממצאים אלה לא חלקה סנגוריתו של העורר בטיעונה בפני. אשר על כן, הטענה בדבר מחלת השחפת כנימוק להימנע ממעצרו של העורר, אינה עומדת לעורר.

על סמך כל האמור לעיל, הערר נדחה.