בש"פ 5744/98 מרדכי לוי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקה ונשיאת נשק שלא כדין. עם הגשת כתב האישום הורה בית-המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, ועל-כך הערר שלפניי.

אין חולקים על-כי ביום 2.7.98, בשעה 22:40, או בסמוך לכך, נורה המתלונן בידי אדם שהיה מצוייד באקדח. אחת מן היריות אשר נורו אל-עבר המתלונן פגעה בירכו השמאלית וגרמה לו שבר שבעטיו נזקק לניתוח ולקיבוע. אין ספק כי המעשה שנעשה הינו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, והשאלה אינה אלא אם היה זה, לכאורה, העורר אשר ירה את היריות או אם היה זה מישהו אחר זולתו. בית-משפט קמא קבע שהוכח לכאורה כי היה זה העורר, וקביעה זו תוקף עורך-דין בר-עוז בשצף-קצף.

עורך-דין בר-עוז טען לפניי בפירוט-יתר, ותוך כדי הטיעון דומה היה בעיניי כי מבקש הוא כי אזכה את העורר בדינו. אכן, עורך-דין בר-עוז נכנס אל-תוך הראיות לפני-ולפנים, כראוי לסיכומים קודם הכרעת-דין אך שלא כראוי לעניין מעצר עד תום ההליכים. אזכיר וניזכר כולנו, כי לעת הזו אין ענייננו אלא בקיומן - או באי-קיומן - של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ודיקדוקי-דיקדוקים בראיות אין עניינם לשלב זה של ההליכים.

עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי כי יש בהן, לכאורה, כדי לסבך את העורר כמי שירה במתלונן. אין זה מדוייק לומר, כטיעונו של עורך-דין בר-עוז, כי ויקטור קראדי הוא העד היחיד המפליל את העורר. אל מר קראדי מצטרפת ענת לוי, חברתו של המתלונן, ואל השניים מצטרף גם מאיר עמר, אחיו של המתלונן. אין זה נכון לומר, כדברי עורך-דין בר-עוז, כי מאיר עמר מפליל אדם אחר (אריק סוויסה) ולא את העורר. אכן, בראשית הודעתו, שח מאיר עמר באריק סוויסה שהיה נוכח במקום, אך אם נשפיל עינינו להמשכה של הודעתו, נשמע אותו מפליל מפורשות את העורר. צירופן של שלוש ההודעות האלו זו-אל-זו מעלה בבירור ראיה לכאורה לאשמתו של העורר.

אכן כן: ויקטור קראדי חזר בו בשלב מאוחר יותר מהודעותיו הראשונות, אך אין צורך בדמיון מופלג כדי לדעת ולהבין כי עושה הוא זאת מחמת שהוא ומשפחתו מאויימים. הזיהוי שוויקטור קראדי מזהה את העורר הוא כה חד-משמעי (למשל, בהודעתו מיום 22.7.98), עד שקשה לקבל את חזרתו-בו מאותו זיהוי. בית-המשפט שיישב לדין יכריע במהימנותו של מר קראדי, אך בהיעדר קביעה נחרצת בנושא המהימנות, יש ראיות לכאורה כהיום הזה לזיהויו של העורר כמי שירה במתלונן.

אין צורך להאריך דברים על נושא עילת המעצר ועל חלופת מעצר והרי הדברים מובנים מאליהם.

דבר אחרון: בחומר הראיות יש קלטת המכילה הקלטה סמויה של שיחה שהיתה בין העד קראדי לבין איש משטרה. קלטת זו לא תוכתבה, ועורך-דין בר-עוז אף לא האזין לה עד לעת הדיונים לפני. לאחר יום הישמע טענות באי-כוח בעלי-הדין, ביקש עורך-דין בר-עוז להאזין לאותה קלטת, והיצעתי כי ייעשה הסדר ולפיו תיענה בקשתו. מסתבר כי הדבר לא נסתייע עד כה, ועורך-דין בר-עוז דוחק בי כי אתן את החלטתי לאלתר. נעתרתי לבקשתו והרי היא החלטתי. אוסיף עוד ואומר, כי המתמחה בלשכתי האזינה, לבקשתי, לקלטת במלואה, והזינה אותי בתקצירים שערכה ממישמע אוזניה. שמעתי תקציר זה והסתבר לי, כפי שאמרתי כבר לעיל, כי אכן הופנו איומים אל עבר קראדי ובני משפחתו. לעת הזו אני מסיק, לכאורה, כי איומים אלה הביאו את קראדי לשנות מהודעותיו המפלילות את העורר; כך ולא עוד. בין כך ובין אחרת: משנמצאו לי ראיות בהודעות העדים - כפי שכתבתי לעיל - די לי באלו כדי להגיע לכלל מסקנה כי יש בו בתיק המשטרה ראיות לכאורה לחובתו של העורר.

אני מחליט לדחות את הערר.