בש"פ 5750/13 פלוני נ. מדינת ישראל

לאחר עיון מעמיק בכל ההחלטות שניתנו בעניינו של הקטין על ידי המותבים השונים בבית משפט השלום בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לנוער ובבית המשפט המחוזי, לרבות ההחלטה שניתנה אמש (27.8.2013) בבית משפט השלום במסגרתה הוחלט לשחרר את הקטין לחלופת מעצר בבית סבתו, ולאחר שהאזנתי בקשב רב לטיעוני באי כוח הצדדים ולדברי נציגת שירות המבחן לנוער במסגרת

הדיון שהתקיים לפנַי בשעות אחר הצהריים היום, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה למתן רשות לערור להידחות .

בא-כוח המבקש עו"ד נועם בונדר טען בתבונה ובכישרון, הן במסגרת הבקשה הכתובה והן במסגרת השלמת הטיעון בעל פה בדיון לפנַי, והעלה שורה של שאלות משפטיות עקרוניות וכלליות אשר לטעמו דורשות דיון ומענה על רקע נסיבות המקרה דנן. אלא שדווקא לנוכח המורכבות והנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, סבורני כי אין זה המקרה הנכון לנהל בו דיון משפטי-עקרוני. כפי שסברו כל המותבים שדנו בעניינו של הקטין לפנַי, גם אני סבור כי בית המשפט נדרש בראש ובראשונה בנסיבות הייחודיות דנן למצוא פיתרון הולם לקטין דנן. על אף הטעם הרב שמצאתי בטיעוניו של עו"ד בונדר במישור המשפטי-עקרוני, הרי שגישתו הינה במידה רבה גישת "ייקוב הדין את ההר", ובעניינו של הקטין דנן אין מקום לנקוט בגישה כזו. בשים לב לכך שהמותבים השונים שדנו בעניינו של הקטין הגיעו כולם בסופו של יום לפיתרון זהה, תוך הנמקה מפורטת ותוך הדגשת חריגותו של המקרה דנן, איני רואה מקום בשלב זה לקיים דיון ב"גלגול שלישי", שכל מטרתו הינה להעמיד הלכה על מכונה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

על מנת להסיר ספק אציין, ולנוכח סד הזמנים לא אאריך בדברים, כי גם לגופו של עניין מקובלת עלַי קביעתו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 19.8.2013 כי שחרור הקטין ללא תנאים ובהיעדר חלופה כלשהי לא יבטיח בשום צורה שהקטין לא ישוב לבית האם ויציק לה או יאיים עליה שוב (ובעניין זה לא למותר לציין כי האם אינה מוכנה לשמש כחלופת מעצר לקטין). כמו כן, מקובלת עלַי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי שחרור הקטין ללא תנאים ובהיעדר חלופה כלשהי עלול לסכן את המשך התייצבותו של הקטין להליך המשפטי בעניינו. למרבה הצער, "ההיסטוריה" של הקטין (וכוונתי לשתי בריחותיו ממעון "נווה חורש") מלמדת כי לא מדובר בחששות תיאורטיים או מופרכים. לפיכך, אין בידי לקבל את טענתו של עו"ד בונדר כי לא מתקיימת בעניינו של הקטין במקרה דנן אף עילת מעצר. אכן, אין להתעלם מכך שהקטין נעדר עבר פלילי ושזו לו הסתבכותו הראשונה עם הדין, ומכך שהעבירות הכלולות בכתב האישום הראשון שהוגש כנגד הקטין אינן מצויות ב"רף החמור" של המשפט הפלילי (אם כי אין להקל ראש בעבירות אלה). משכך, נטיית בתי המשפט – בהתאם למגמה הברורה שעולה מחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 – הינה להימנע ככל האפשר מהחזקתו של הקטין בנסיבות אלה במעצר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, עילת מעצר לחוד וחלופת מעצר לחוד. כאשר מדובר בקטין שקמה לגביו עילת מעצר, יבחן בית המשפט בקפדנות ובכובד ראש כל חלופה אפשרית על מנת להימנע ממעצר ממושך של הקטין מאחורי סורג ובריח. אולם מקום שבו קיימת עילת מעצר ולא נמצאת שום חלופת מעצר אפשרית, יהיו מקרים שבהם אין מנוס מהשארתו של הקטין במעצר עד תום ההליך המשפטי. במקרה דנן סבורני כי קמה עילת מעצר, הן בשל המסוכנות הנובעת מכתב האישום הראשון שהוגש כנגד הקטין שעניינו באירוע אלים שכוּון כנגד אימו, והן בשל בריחתו ממעון "נווה חורש" שהניבה את כתב האישום השני במסגרתו הואשם בהפרת הוראה חוקית. בנסיבות אלה איני מקבל את טענת עו"ד בונדר כי אין בנמצא עילת מעצר וכי כל מטרת המעצר הינה להותיר את הקטין בפיקוח עד למציאת פיתרון טוב יותר על ידי רשויות הסעד.

לבסוף אציין כי אין בכוונתי להתייחס במסגרת ההחלטה דנן לתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום בבאר-שבע אמש (27.8.2013) במסגרתה הורה על שחרור הקטין לחלופת מעצר בבית סבתו. במישור העקרוני יש לברך על כך שנמצאה לבסוף חלופת מעצר אשר מאפשרת לשחרר את הקטין ממעצרו מאחורי סורג ובריח. במישור הקונקרטי, ככל שיש לעו"ד בונדר טענות ענייניות בנוגע לתנאים שנקבעו בהחלטה, עליו להגיש ערר מסודר בעניין זה לבית המשפט המחוזי.

בטרם סיום, אני מצטרף לדברים שנאמרו על ידי המותבים השונים שדנו בעניינו של הקטין, כי יש למהר ולמצוא פיתרון חלופי ראוי לקטין דנן וכי המצב הנוכחי אינו אופטימלי. זאת ועוד, אני מוצא לנכון לציין את דברי באת כוח המשיבה עו"ד עידית פרג'ון בדיון לפנַי, כי בכוונת המשיבה לפעול לזירוז ההליך המשפטי בעניינו של הקטין ולנסות למצוא "פיתרון יצירתי" בהקדם. גישה זו – שמאחריה עמדה גם נציגת שירות המבחן לנוער, גב' שלומית מרדר – הינה גישה ראויה, ויפה שעה אחת קודם.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.