בש"פ 5750/99 מדינת ישראל נ. מוחמד שיבלי

המשיבים, המואשמים בבית-המשפט המחוזי בנצרת בנסיון לרצח ובגרימת חבלה בכוונה מחמירה, נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

לפי כתב-האישום, על רקע סכסוך שבין משיב 2 לבין המתלונן, סאלם, תקפה החבורה את המתלונן ואנשים נוספים שהיו עמו. כתוצאה מן התקיפה סאלם נפצע קשה מאוד והאחרים נפצעו אף הם.

אדם נוסף שהואשם עם המשיבים באותו כתב-אישום שוחרר ממעצרו לנוכח חלקו הקטן יותר במעשה ועברו הנקי.

בתאריך 16.9.99 עומדים לחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב-האישום וכמצוות החוק ישוחררו המשיבים ממעצרם, זולת אם יוארך המעצר על-ידי שופט בית-המשפט העליון. מכאן בקשת ההארכה שבפניי.

ככלל, במקרה רגיל, ניתן לסיים משפט בתוך התקופה שהוגדרה בחוק. זוהי הנורמה ששיווה המחוקק לנגד עיניו. רק במקרים חריגים תוארך תקופת המעצר, שכן אחרת, כפי שנאמר לא אחת, יהפוך החריג לכלל ולא תהא כל משמעות להגבלת תקופת המעצר בידי המחוקק.

במקרה שלפנינו התקיימו שלוש ישיבות בלבד עד להגשת הבקשה ואף בישיבה הרביעית לא היתה התקדמות של ממש בניהול המשפט. הישיבה הבאה נקבעה לתאריך 14.10.99, וכבר ברור עתה כי המשפט לא יוכל להסתיים באותו יום וכי תידרשנה ישיבות נוספות, שעל-פי לוח בית-המשפט, כפי שנמסר לצדדים, לא ניתן יהא לקבוע אותן בטווח הנראה לעין, אלא אם כן תתבטל שמיעת משפטים אחרים.

השאלה העומדת לפניי היא האם המשיבים מסוכנים כדי כך, שעל-אף התמשכות ההליכים בשל אילוצי המערכת, ראוי להאריך את מעצרם.

עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של הארבעה מעיד, שהמסוכן בהם הוא משיב 1, שלו עבר פלילי חמור בעבירות אלימות, ואילו לאחרים אין עבר פלילי משמעותי. בנסיבות אלו, הייתי מאריכה את מעצרו של משיב 1 בלבד. דא עקא, שנמסר לי כי הוא מרצה עתה עונש מאסר של שלוש שנים, וזאת החל מחודש פברואר 1999, בניכוי תקופת מעצרו. הדעת נותנת, כי משפטו יוכל להסתיים בתוך תקופת המאסר.

בנסיבות אלו הגעתי לכלל דעה כי אין להיעתר לבקשת המדינה. עם זאת, המשיבים 2-4 יוכלו להשתחרר ממעצרם בתנאים הבאים: הישארות במעצר-בית מחוץ לכפרם - משיב 2 ישהה בבית גיסו, סביח אחמד, בכפר מאסר ומשיבים 3 ו4- ישהו בהרצליה בבית עומר (ירון) שיבלי; המצאת ערבות צד ג' על-סך 50,000 ש"ח על-ידי עומר (ירון) שיבלי, לגבי משיבים 3 ו4-, ועל-ידי מוחמד סביח לגבי משיב 2; הפקדה במזומן על-ידי כל אחד מן המשיבים סך של 25,000 ש"ח; איסור יצירת קשר כלשהו עם מעורבים אחרים בפרשה; ניתן בזה צו לעיכוב יציאת המשיבים מן הארץ. על המשיבים, אם ברשותם דרכונים, להפקידם במשטרה.

העוררים יישארו במעצר עד למילוי תנאים אלה, או למשך 90 ימים החל מתאריך 16.9.99, או עד למתן פסק-דין בת"פ 558/98, הכל לפי המוקדם.