פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
בש"פ
576/01
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
ה
עורר:
ישראל עמרני
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.1.01 בב"ש 2086/01 שניתנה על-ידי
כבוד השופטת ר' אור
תאריך
הישיבה: א' בשבט תשס"א (25.1.01)
בשם
העורר: עו"ד אריאל יהודה לשם
בשם
המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר
החלטה
העורר מואשם בבית-משפט השלום בירושלים בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. על-פי כתב-האישום, שנוסח על-יסוד הודעת המתלונן, אביו בן ה83- של העורר (להלן: האב), הכה העורר את האב באגרופים ובמוט ברזל, והמשיך להכותו בבעיטות לאחר שהאב התעלף.
בעקבות פציעתו אושפז האב בבית-חולים. בתעודה הרפואית שבה צויד האב עם שחרורו מבית-החולים נכתב, כי נתגלו בגופו שבר ביד וכן סימני חבלה בלתי-חמורים.
לבקשת המדינה נעצר העורר בבית-משפט השלום עד לתום ההליכים. עררו לבית-המשפט המחוזי התקבל ונקבעה לעורר חלופת-מעצר. ואולם בית-משפט זה קיבל בתאריך 4.11.00 את ערר המדינה בבש"פ 7928/00, וקבע כי מסוכנותו של העורר עולה מכתב-האישום ומעברו, וכי חלופת-המעצר שנקבעה על-ידי בית-המשפט המחוזי אינה מניחה את הדעת. העורר נותר איפוא במעצר.
בתוך-כך, חזר בו האב מתלונתו באמצעות תצהיר שהגיש, וסניגורו של העורר אף הצליח למצוא עבור העורר חלופת-מעצר מחמירה יותר מזו שנקבעה על-ידי בית-המשפט המחוזי בגדרי ההחלטה לשחררו ממעצר.
העורר שב ופנה, איפוא, לבית-משפט השלום בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו. בקשת העורר התקבלה והוא שוחרר בתנאי חלופת-המעצר שהציע הסניגור.
על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית-המשפט המחוזי. עררה התקבל, תוך שבית-המשפט המחוזי מצטט בהחלטתו את כתב-האישום במלואו.
מכאן הערר שבפניי.
העיון בחומר הראיות מגלה כי העורר - אשר הכחיש את דברי אביו - סיפר כי האב הוא זה שביקש לתקפו כיוון שהעורר הכניס לבית האב בחורה במוצאי יום-כיפור, וכי תוך כדי ניסיון תקיפה זה נפל האב ושבר את ידו. עוד מתברר, כי כבר בתחילה אימת האב סיפור זה, אלא שבהמשך טען, כי העורר הכה אותו מכות קשות, פגע בו במוט ברזל או בסכין, ואף המשיך לבעוט בו לאחר שהתעלף.
כיום, כאמור, מאשר האב את סיפורו של העורר במלואו והתעודה הרפואית מבית-החולים הולמת יותר, על-פניה, את גרסתו החדשה של האב. אם נוסיף לכך את גילו של האב, הרי שהמכות שתיאר האב לראשונה אינן מתיישבות עם סימני החבלה שנתגלו על גופו.
בנסיבות אלו, וכאשר מתאפשרת שהיית העורר במסגרת חלופת-המעצר המחמירה, הגעתי לכלל-דעה כי אין להחזיקו במעצר עד תום ההליכים.
אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי ומחזירה על-כנה את החלטת בית-משפט השלום מתאריך 19.1.01 בב"ש 1254/01.
ניתנה היום, א' בשבט תשס"א (25.1.01).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
01005760.
L01