בש"פ 5760/00 יאיר מגידיש נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 91558/00), המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 40202/00 בבית המשפט המחוזי.

1.ביום 5.7.00 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן. על פי כתב האישום קשר העורר קשר עם שניים, אייל בצלאל וחברתו ליאת, לייבא לישראל סם מסוכן מסוג MDMA . על פי הסיכום בין השלושה, אמור היה אייל לרכוש את הסם מבלגיה בכסף שיימסר לו על ידי העורר ולהביאו ארצה תמורת 10,000 דולרים. עובר ליום 22.7.99 מסר העורר לידי אייל סך של כ200,000- ש"ח במטבע הולנדי כדי שישמש לרכישת הסם בבלגיה. אייל הגיע לבלגיה וקיים קשר עם העורר באמצעות ליאת. ביום 30.7.99 חזר אייל לישראל כשהוא נושא עימו את הסם המסוכן במשקל של 7.05 ק"ג.

2.בצמוד להגשת כתב האישום, פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו (ב"ש 91558/00).

3.ביום 30.7.00, הורה בית המשפט, מפי השופט א' טל, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט השתכנע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, הקושרת את העורר למעשים המיוחסים לו. בית המשפט מסתמך על הודעותיה של ליאת, שנשארה בארץ בזמן שאייל היה בבלגיה, ולפיהן היא קיימה קשר רציף עמו ועם העורר. בית המשפט דחה את טענת ב"כ העורר כי קיימות סתירות של ממש בהודעותיה של ליאת. כן הסתמך בית המשפט על שיחותיו של אייל עם מדובב משטרתי, בהן הוא מתאר את השתלשלות העסקה ואת חלקו של העורר בתיכנונה ובמהלכה. באשר לעילת מעצר, בית המשפט קובע כי חלקו הנכבד של העורר בעבירות המיוחסות לו, מקים לגביו עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בית המשפט מציין את עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל תשע הרשעות קודמות, ביניהן הרשעות בגין סחר בסם מסוכן, בריחה ממשמורת ועבירות רכוש. כן מציין בית המשפט את החשש כי העורר יתחמק מהליכי שפיטה, חשש המבוסס על העובדה כי העורר התחמק מאימת הדין במשך כמעט שנה. בית המשפט דוחה את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, על אף תסקיר מעצר שהוגש לבית המשפט ואשר המליץ על מעצרו של העורר ב"מעצר בית". בהקשר לכך קובע בית המשפט כי:

"במקרה שלפני לא רק שלא מתקיימות נסיבות יוצאות-דופן המצדיקות את שחרור [העורר] למעצר בית, אלא שגם מתקיימות נסיבות המצביעות על דרגת סבירות גבוהה כי [העורר] ימשיך את מעלליו מביתו ואף ינסה להימלט מן הדין."

4.על החלטה זו הערר שבפניי. בטיעון בכתב ובדיון שבפניי נטען בהרחבה יתירה כי אין תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את העורר למעשים המיוחסים לו. הטענה היא כי עדותה של ליאת היא בעיקרה עדות שמיעה, ולפיכך אינה יוצרת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר. כן נטען כי קיימות סתירות מהותיות בהודעותיה של ליאת. באשר לאמירות של אייל למדובב המשטרתי הטענה היא כי קיימת בעיה בקבילותה של ראיה זו. לבסוף, בעניין התחמקותו של העורר מאימת הדין, נטען כי העורר לא היה מודע לכך כי הרשויות מחפשות אחריו, וכתובתו הקבועה החדשה באשדוד הייתה צריכה להיות ידועה להם. מנגד, טענה באת-כח המדינה כי קיימות ראיות ישירות לכאורה למעשיו הפליליים של העורר.

5.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בחומר הראיות יש עדות ישירה של ליאת המקשרת את העורר למעשי העבירה המיוחסים לו. כן באמירותיו של אייל למדובב יש משום קשירת העורר למעשי העבירה האמורים. כידוע, אין בית משפט זה שוקל את משקלן של הראיות ואת מידת מהימנותן, מלאכה המסורה לבית המשפט של דיון. בשל חומרת העבירות וחזקת המסוכנות שלא הופרכה, על רקע עברו המכובד של העורר, אין גם להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

אי-לכך הערר נדחה.