בש"פ 5766/08 מדינת ישראל נ. מיסר צופאן

המשיב עומד לדין בפני בית משפט השלום בתל-אביב, באשמת ביצוען של מספר עבירות: שימוש ברכב ללא רשות, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב, החזקת מכשירי פריצה וכניסה לישראל שלא כחוק. במישור העובדתי נטען, כי המשיב, תושב טול כרם, שהה בישראל בתאריך 29.8.07 שלא כדין. הוא פרץ לרכב חונה, והסיעו למקום סמוך, ובהמשך פרץ לבית ספר משם גנב רכוש בעל ערך רב – ציוד מחשבים, מערכות סטריאו והגברה, וציוד צילום.

עם הגשתו של כתב האישום, בחודש ספטמבר 2007, עתרה המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ובית המשפט נעתר לה. משחלפו תשעה חודשים, מבקשת המדינה להאריך את המעצר מכוח הסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. לבקשה זו מתנגד הסנגור, הסבור כי יש להמיר את מעצר שולחו בחלופה אותה יציע.

כתב האישום בעניינו של המשיב אינו סבוך כלל ועיקר, וגם מספרם של עדי-התביעה אינו גדול, חרף זאת לא הגיעו ההליכים בעניינו לסיומם, וחוששני כי ההגנה תרמה לתוצאה זו לא מעט, עקב דחיות שנתבקשו על ידה - חלקן, להשקפתי, שלא לצורך. התוצאה היא שעד כה נשמעו 4 עדי תביעה בלבד, ובמועד הנדחה (10.7.08) אמורה להסתיים פרשת התביעה ומיד לאחר זאת תחל פרשת ההגנה.

בנסיבות אלו, ונוכח התמשכות ההליכים והעובדה שלמשיב מיוחסות עבירות רכוש, שעל דרך הכלל אינן מקימות עילה למעצרו של נאשם, שקלתי את האפשרות להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. אולם, לבסוף שוכנעתי כי אין השעה כשרה לכך, ולעניין זה טעם מרכזי אחד, וכוונתי לעברו הפלילי של המשיב. מאז היה נער, ולמען הדיוק מאז שנת 1995, מעורב המשיב בפעילות עבריינית. לחובתו נרשמו עד כה עשרות עבירות, ובגינן נדון לתקופות מאסר, חלקן ממושכות ביותר. אולם, נראה כי המשיב מתקשה לשנות מדרכו ואורחותיו. הנה כי כן, מדובר במי שאינו טעון עוד הוכחה כי בעת שהוא מתהלך חופשי נשקפת ממנו סכנה מוחשית לשלום הצבור ורכושו, ולפיכך תרופתו בשלב זה במעצר ממש בלבד. עם זאת, מתבקש בית משפט השלום לעשות מאמץ לסיים את ההליכים בתיק במועד מוקדם ככל הניתן, הואיל וגם למשיב מסוג זה עומדות חזקת החפות וזכותו לחרות.

אני נעתר אפוא לבקשה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, שתחילת מניינם ביום 2.7.08 או עד למתן פסק הדין ב.פ. 6109/07 של בית משפט השלום בתל-אביב, לפי המוקדם.