בש"פ 5775/08 פלוני נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי העורר ביצע עבירות מין שונות בגופה של בת דודתו, קטינה ילידת שנת 1991. על פי גרסת המשיבה, דרש העורר מהמתלוננת לפגוש אותו ולקיים עמו יחסי-מין, תוך איום שאם תסרב לו, יספר לאביה כי היא "שוכבת עם הרבה גברים". בעקבות כך נאלצה המתלוננת למלא אחר דרישות העורר, וכאשר ביקשה לנתק קשר זה, חזר העורר ואיים עליה. נטען, כי בחודש פברואר 2008 שב העורר ודרש מהמתלוננת לקיים עם יחסי-מין, תוך הבטחה שבעקבות כך לא ישוב ויטריד אותה, והמתלוננת נאלצה לתת את הסכמתה גם לכך.

עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה בפני בית-משפט קמא להורות כי העורר יהיה נתון במעצר בית מלא בפיקוחם של אחרים, ויימנע מליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה. בהחלטתו מיום ח' בסיוון התשס"ח (11.6.08), קבע בית-המשפט כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישום, וכן כי מסוכנות קונקרטית הנשקפת מהעורר מקימה עילת מעצר.

בהמשך, קבע בית-המשפט, ובניגוד להשקפת העורר, כי אין להתיר לו להתהלך חופשי, וחייבו לשהות במעצר בית מלא בפיקוחם של אחרים, וכן להפקיד, כאחד מתנאי השחרור, סכום של 10,000 ש"ח במזומן בקופת בית-המשפט.

הערר שבפני הוגש במקורו כנגד ההחלטה אשר חייבה את העורר לשהות מעצר בית, אולם, בפתח הדיון הודיע הסנגור, עו"ד ש' לוי, כי הוא אינו מבקש להכריע בסוגיה זו, אלא רק בשאלת חיוב שולחו בהפקדה במזומן. נטען, כי אשתו של העורר נאלצה לעבור ניתוח קשה ומורכב, שהיה כרוך בהבאתם של מומחים מחו"ל, וכתוצאה מכך נעדר כיום העורר יכולת כלכלית, ואין בידו למלא אחר אותו תנאי של הפקדה במזומן.

לדאבוני, אין בידי להיעתר לערר. הסכום שבהפקדתו חויב העורר, אינו חריג כלל ועיקר נוכח העובדות הנטענות בכתב האישום, ולאור החשש כי הוא יפר את תנאי השחרור. אדרבא, נראה כי מדובר בסכום נמוך ביותר, שאם תפחית ממנו עוד, יאבד את אפקט ההרתעה לו נועד.

לפיכך, ובכפוף לדחיית הערר, יהיה העורר רשאי להפקיד סכום זה עד ליום כ"ד בתמוז התשס"ח (27.7.08).