בש"פ 5778/99 בני אופנר נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, ביחד עם אחיו, בעבירות של סחר בגרמים בודדים של סם מסוכן מסוג קאנבוס, וזאת בארבע הזדמנויות שונות, וכן בעבירה של החזקת 960 גרם מאותו סם, שלא לצריכה עצמית. הסם שבגינו הואשם העורר נמסר לו על-ידי אחד בשם אחמד אלקעין, אשר הואשם בכתב-אישום נפרד בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קאנבוס שלא לצריכה עצמית.

המדינה ביקשה לעצור את העורר ואת אחיו עד לתום הליכי המשפט, ואילו את ספק הסם, אלקעין, ביקשה המדינה לשחרר ממעצר, לאחר שהטעימה בבקשתה כי אלקעין הודה שנהג דרך קבע לספק קאנבוס לאנשים שונים. בית-משפט השלום החליט לשחרר אף את אחיו הצעיר של העורר, אשר הואשם רק בשני אישומים, ואילו את העורר הורה לעצור עד תום ההליכים בעניינו.

ערר שהגיש העורר לבית-המשפט המחוזי נדחה, ומכאן הערר שבפניי, שבגידרו טען העורר כי הופלה לרעה לעומת שותפיו, שכן, בניגוד אליו, הם שוחררו ממעצרם. בא-כוחו של העורר ציין, כי מועד שמיעת משפטו של העורר נקבע לסוף חודש נובמבר 1999.

כידוע, שחרור בערובה של שותפים לאותם מעשים מחייב, בהעדר טעמים מיוחדים, לשחרר אף את השותף האחר.

במקרה שלפנינו לא מצאתי טעמים שהצדיקו הפלייה, למיצער, בין העורר לבין ספק הקאנבוס, אלקעין, אשר המדינה כלל לא ביקשה לעוצרו. אף לאלקעין עבר פלילי. אמנם עברו של אלקעין פחות חמור מזה של העורר, אך הרשעותיו הקודמות של העורר אינן נוגעות לעבירות סמים, להוציא עבירה אחת שאותה עבר לפני כשבע שנים, בעת ששירת בצבא.

בנסיבות אלו, ובהתחשב גם בעובדה שהסם נשוא העבירות הוא סם מסוג קאנבוס, שהוא מן הסמים הפחות מסוכנים, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את הערר, ולשחרר את העורר בתנאים הבאים: הישארות במעצר-בית במקום שייקבע להנחת דעת שופט תורן בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו; המצאת ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח; הפקדה במזומן סך של 5,000 ש"ח.

ניתן בזאת צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ; על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה.

העורר יישאר במעצר, וזאת עד למילוי תנאים אלו, או עד לתום ההליכים בעניינו, הכל לפי המוקדם.