בש"פ 5784/12 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 28.6.12, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

ביום 31.5.12 הוגש נגד העורר, קטין בן 17 ושבעה חודשים כיום, כתב אישום המחזיק שבעה אישומים, המייחס לו עבירות של מעשים מגונים בכוח כלפי קטינות. על פי עובדות כתב האישום, העורר נהג להסתובב בשכונת מגורים בעיר לוד, ולהתנפל על קטינות עוברות אורח. כך, למשל, על פי עובדות האישום הראשון העורר קרב לקטינה כבת 16 בעת שהלכה ברחוב בעיר לוד, אחז בכתפיה ודחפה לארץ. כששכבה הקטינה על הרצפה, הוריד העורר את מכנסיו, הוציא את איבר מינו, תפס את ראש הקטינה בידיו ושפשף את איבר מינו על שפתיה. כמו כן, לאחר שהוריד העורר את מכנסי הקטינה, הוא מישש וליטף את איבר מינה. מאישומים נוספים עולה כי העורר תקף קטינות צעירות אף יותר, בנות 9-13, כאשר הוא מבצע בהן את זממו תוך שימוש בכוח והשמעת איומים כלפיהן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה על ידי המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. כיוון שמדובר בקטין, ביקש בית המשפט שיוגש תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער. בתסקיר שהוגש לבית המשפט, ציין שירות המבחן כי העורר הוצא מביתו כשהיה בן תשע, ושהה בפנימייה כשבע שנים. בשנתיים שחלפו מאז שעזב העורר את הפנימייה הוא לא השתלב במסגרת חינוכית או תעסוקתית. זהו תיקו הראשון של העורר אשר נעדר כל עבר פלילי. במעצרו השתלב העורר באופן סביר, מקיים יחסים נורמטיביים עם יתר העצורים, ולא דיווח על תחושות פחד או איום. באשר לסוגיית חלופת המעצר, שירות המבחן סבר שלא ניתן לשחררו לחלופת מעצר בקהילה, שכן חלופה זו לא תאיין את מסוכנתו בשל חומרת העבירות המיוחסות לו והיעדר יכולת המשפחה להכיר במורכבות מצבו וצרכיו. לפיכך, ביקש שירות המבחן לנוער שבועיים נוספים על מנת לבחון את שילוב העורר במסגרת חוץ ביתית שתיתן לו מענה טיפולי.

בתסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט בו נבחנה האפשרות לשלב את העורר במסגרת חוץ-ביתית, מצא שירות המבחן כי המסגרת המתאימה לו היא מסגרת של מעון נעול. אולם, בשל העובדה שהתפוסה במעון הנעול היא מלאה, וכי ישנה תקופת המתנה תור ארוך של כארבעה חודשים עד שיתפנה מקום במעון, לא המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

על יסוד תסקירי שירות המבחן, קבע בית המשפט המחוזי ביום 28.6.12 כי כתב האישום מגלה מסוכנות גבוהה ביותר. זאת, כיוון שהעורר ביצע לכאורה את מעשיו בפומבי בלפחות עשר קטינות תוך שימוש באלימות קשה. בשל כך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. כמו כן, במסגרת החלטה זו קבע בית המשפט כי לאור רצונו של העורר להשתלב במעון נעול, שירות המבחן יודיע לבית המשפט כאשר יתפנה מקום במעון.

מכאן הערר שבפניי.

3.

באת כוח העורר סבורה כי העורר נפגע מאוזלת ידה של המשיבה אשר מייעדת אותו למעון נעול אחד בלבד, ובשל כך מאלצת אותו לשהות תקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח. לדידה, המשיבה איננה מוכנה לשקול כל אפשרות אחרת עבורו. כמו כן, טוענת הסנגורית כי בעת ההמתנה למעון הנעול ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית משפחת אימו בעיר חיפה. בדיון שבפניי הוסיפה הסנגורית וטענה כי ישנן מסגרות נוספות, כגון מסגרות של חסות נוער, אשר יכולות להוות מסגרת ביניים עבור העורר.

4.

המשיבה סבורה כי דין הערר להידחות. לשיטתה, בדין קבע בית המשפט כי בשל חומרת העבירות המיוחסות לעורר, ובשל המידע החלקי שמסרה אימו ממנו עולה כי היא איננה מתאימה לשמש כמפקחת עליו – רק חלופה מוסדית תתאים במקרה הזה. כמו כן מסרה המשיבה כי שירות המבחן לנוער קיבל לידיו פרטים נוספים לגבי העורר, מהם מתחזקת ההמלצה כי רק מסגרת טיפולית מוסדית יכולה להתאים לעורר.

5.

במסגרת הדיון בפניי הסכימו הצדדים לכך שייערך לעורר תסקיר נוסף אשר יבחן שנית חלופות מעצר אפשריות. לפיכך, הורתי ביום 1.8.12 כי שירות המבחן לנוער יגיש בתוך 30 יום תסקיר עדכני אשר יבדוק מסגרות אפשריות לשילוב העורר במסגרת בה יוכל להתחיל טיפול כבקשתו.

6.

ביום 6.9.12 התקבל התסקיר המשלים בענייננו של העורר. מהתסקיר עולה כי העורר מסתגל לתנאי מעצרו בכלא "אופק". באשר לשאלת שחרור העורר למעון הנעול "נוף-הרים" ובדיקת חלופות נוספות, מצא שירות המבחן לנוער כי אין אפשרות לקליטה מיידית של העורר במעון "נוף-הרים" בשל מחסור במקום, וכי לא ניתן להפנותו למסגרת טיפולית אחרת באופן שיבטיח את איון מסוכנותו. כמו כן נאמר בתסקיר כי אין באפשרות שירות המבחן לנוער להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בקהילה, בשל הרקע של העורר, היעדר שיתוף הפעולה מצד הוריו וחומרת העבירות המיוחסות לו. לבסוף נכתב כי אם ניתן יהיה לקלוט את העורר במסגרת טיפולית, שירות המבחן לנוער יגיש בקשה מתאימה לבית המשפט.

7.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי. בענייננו קיימת עילה למעצר העורר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו לציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. החלטת בית המשפט קמא דנן הינה מבוססת היטב ואינני מוצאת עילה להתערבות בה, זאת מהנימוקים שאפרוט להלן.

8.

מעשיו של העורר חמורים ביותר. לפי הנטען בכתב האישום, הוא תקף בכוח קטינות רבות, כאשר גיל הצעירה שבהן הוא 9 שנים בלבד, וביצע בהן מעשים מגונים בפומבי. מעשים אלו מעידים לכאורה על מסוכנות רבה הנשקפת מהעורר אשר הפעיל אלימות קשה פיזית ומינית כלפי קטינות אקראיות ברחוב. מסכימה אני עם המלצת שירות המבחן, אשר התקבלה על דעת בית המשפט המחוזי, כי כשמדובר באדם לו מיוחסים מעשים כה חמורים, לא בנקל ניתן לשחררו לחלופת מעצר בקהילה או במסגרת אחרת שאינה סגורה. כמו כן עולה כי בנסיבות העניין המקום המתאים ביותר בו יוכל לזכות העורר לטיפול הולם מחד, ולהגן על האינטרס הציבורי בשמירה על העורר כך שלא יבצע עבירות נוספות מאידך, הוא במעון הנעול "נוף הרים ".

9.

יתר על כן, שירות המבחן עמד על כך שהורי העורר אינם משתפים פעולה עימו ושלא ניתן לשחררו למעצר בית תחת פיקוחם. משנמצא כן, אינני רואה מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה יישאר העורר במעצר עד לזמן בו יימצא לו מקום במעון הנעול בו הוא יוכל לזכות למסגרת טיפולית ההולמת את מצבו.

10.

בהתחשב בכך ששירות המבחן לנוער הצהיר לא אחת כי תקופת ההמתנה למעון הנעול עומדת על כארבעה חודשים, אני מורה כי התיק יחזור לדיון בפני בית המשפט המחוזי, אשר יתקיים לא יאוחר מתחילת נובמבר 2012. בית המשפט ידון בבקשת העורר להשתלב במעון נעול "נוף הרים". אם עדיין לא יהיה מקום פנוי במעון זה יבחן בית המשפט אפשרות לשלב את העורר, ולו באופן זמני, במעון נעול אחר. בכפוף להחלטה שתינתן בדיון שיתקיים בבית המשפט המחוזי, יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים, כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 28.6.12.

אשר על כן, דין הערר להתקבל באופן חלקי כך שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי שיקבל עדכון באשר לאפשרות שילובו של העורר במעון נעול ויבחן אפשרות שחרורו למעון נעול. בכפוף לאמור לעיל, העורר ייוותר במעצר עד תום ההליכים.