בש"פ 5786/01 מדינת ישראל נ. יורי מאירזון

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת התעללות בקטין על ידי אחראי ותקיפת קטין על ידי אחראי. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב מתגורר בדירה עם אמו, אשתו ובנה הקטין יליד 10.6.93, אותו אימץ. במספר הזדמנויות לא ידועות החל משנת 2000 תקף המשיב שלא כדין את הקטין ובין היתר תקף אותו על ידי כך שהיכה אותו בחגורה.

על פי כתב האישום - ביום 17.6.01 בשעות הערב בדירת המשפחה, תקף הנאשם את הקטין שלא כדין על ידי כך שלקח אותו לחדרו, חסם את פיו עם מטפחת שתחב לפיו, בעט בו והיכה אותו בכל גופו בידיו ובחגורה. הנאשם המשיך לתקוף את הקטין כמתואר לעיל גם כשהקטין נפל על הריצפה. עקב מעשיו נגרם לקטין דימום מהפה שהינו חבלה של ממש. הנאשם איים על הקטין שלא כדין שאם ימשיך בהתנהגותו הרעה יתחוב את ראשו לאסלת השירותים.

ביום שני 18.6.01 בדירת המשפחה, כיוון שהקטין לא שיפר את דרכיו, לדעת הנאשם, תקף הנאשם שלא כדין את הקטין על ידי כך שתחב את ראשו לתוך אסלת השירותים שבה השתין הנאשם. לאחר מכן תקף הנאשם את הקטין שלא כדין על ידי כך שבעט בו והיכה אותו באגרופיו ובחגורה בכל גופו, בראשו ובפניו והמשיך בכך גם כשהקטין נפל על הריצפה. הוא הניח לקטין אך לאחר זמן מה שב ובעט בו. עקב מעשיו של הנאשם המתוארים נגרמו לקטין חבלות, שריטות ושטפי דם על גופו ועל פניו שהינם חבלות של ממש. ביום שלישי 19.6.01 בשעת הבוקר תקף הנאשם את הקטין שלא כדין על ידי כך שבעט בו.

2.עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

ב26.6.01- התקייים דיון ראשון בבקשת המעצר בפני כב' השופטת ע' צ'רניאק. במסגרת דיון זה הסכים בא כח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת המשיב, אך ביקש כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר במקום עבודתו. בא כח המדינה הודיעה כי המדינה תהיה מוכנה לשקול הסכמה לחלופה המוצעת אם שרות המבחן ימליץ על שחרור המשיב לחלופה האמורה.

3.ב5.7.01- הוגש תסקיר המעצר הראשון בעיינו של המשיב. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות מצד המשיב, אך ביקש לדחות את הדיון כדי לאפשר לו לקבל מידע מאת פקידת הסעד המטפלת במשפחה ופסיכולוגית המטפלת בקטין. בית המשפט נעתר לבקשת שירות המבחן ודחה את הדיון ליום 17.7.01 לקבלת תסקיר משלים. ביום 15.7.01 הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב. שירות המבחן חזר על עמדתו כפי שהובעה בתסקיר הראשון. מטעמים המובנים למי שמעיין שתסקיר, לא יובאו פרטי הדברים בהחלטה זו.

4.ביום 17.7.01 התקיים דיון נוסף בבקשה, וביום 18.7.01 החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהציע במפעל הטקסטיל באזור. בית המשפט הורה כי המשיב ישהה בתנאי "מעצר בית" במפעל ולא יצא מתחומו אלא על פי הרשאה בכתב של הפרקליטות או משטרת ישראל. כן הורה בית המשפט כי המשיב ימציא ערבות עצמית וצד ג' בסך 5,000 ש"ח ויפקיד במזומן 1,000 ש"ח. על כך הגישה המדינה את הערר שבפני.

5.הזכרתי את המיוחס למשיב בכתב האישום. בדיון היום הוצגו באופן פלסטי תוצאות מעשיו של המשיב. הוגשו לי תמונותיו של הילד החבול בכל גופו. המראה הוא מחריד. כך גם תיאור המעשים עצמם. השקפת עולמו של המשיב בדבר האופן בו יש לנהוג בקטין אשר איננו "משפר את דרכיו" מעידה על הסיכון הנשקף ממנו.

6.על הקטין יש לשמור מכל משמר. השקפת העולם של המשיב מחייבות הרחקתו מכל אפשרות שימשיך לפגוע בקטין. שירות מבחן הגיע כאמור לכלל מסקנה לאחר בדיקה יסודית כי קיום סיכון להישנות של עבירות אלימות. נוכח האמור בתסקירים - אינני משוכנעת כי מעצר בית במקום העבודה באזור יכול להבטיח בדרגת הוודאות הנדרשת שהמשיב לא יגיע הביתה, וישוב ויפגע בקטין. נראה לי גם כי המשפט יכול להיות משפט קצר. ישנה הודאה חלקית. העדים אינם רבים. הילד עצמו לא יעיד.

9.הגעתי, איפוא, לכלל מסקנה כי ראוי לעצור את המשיב עד סיום ההליכים ואין להסתפק בחלופת המעצר אותה קיבלה הערכאה הראשונה. מקום העבודה נמצא במרחק נסיעה לא רב מביתו של המשיב.

10.עם זאת אין לסגור את הדלת, ולכך הסכים בא כח המאשימה, בפני אפשרות של חלופת מעצר בדרך של "מעצר בית" במקום רחוק ביותר ממקום המגורים, אם תימצא חלופה הולמת כזו. לאור האמור בסיפא של התסקיר השני אין לשלול גם את האפשרות שיחול שינוי שיאפשר הערכה מחודשת של מצב הדברים. בהתקיים הנסיבות המתאימות - ניתן יהיה לפנות, במידת הצורך, בבקשה לעיון חוזר.

11.אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.