בש"פ 5786/11 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות מין בבתו, קטינה ילידת חודש אוקטובר 1998. נטען, שאת מעשיו ביצע העורר בין השנים 2008 עד 2011, והם כללו ליטוף של הקטינה בכל חלקי גופה, גם אלה המוצנעים, והחדרת אצבעותיו לאיבר מינה. בגין מעשים אלה יוחסו לו עבירות של אינוס קטין בן-משפחה, ומעשים מגונים בקטין בן משפחה בנסיבות אינוס.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. היא טענה כי בידיה ראיות לכאורה, וביניהן, הודאותיו של העורר, ולפיכך קמה נגדו עילת מעצר הן משום שמעשיו בוצעו בבת משפחה, והן נוכח החשש כי אם ישוחרר הוא עלול להשפיע על גרסתם של עדים, ובכללם בתו.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה, ועל כך משיג העורר בפני. נטען, כי גם אם יימצא שהעורר חטא בעבירות כלפי בתו, שאלת העונש תוכרע בנפרד משאלת המעצר עד תום ההלכים, שהרי האחרון הוא בעל אופי מניעתי בלבד. לענין זה הוסיף העורר וטען, כי מומחה מטעמו מצא כי הסכנה הנשקפת ממנו היא נמוכה עד בינונית לטווח הארוך, ועל כן חלופת מעצר במקום מרוחק ממקום מגוריה של הקטינה, עשויה להוות חלופה נאותה. עוד הפנה העורר לשנים הרבות בהן שרת בצבא הקבע, ולעברו הנקי.

לא מצאתי מקום או עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. במשך תקופה ארוכה ביצע העורר, לכאורה, עבירות מין קשות בבתו, בשר מבשרו, כאשר בתחילתם היתה בת 10 בלבד. הוא לא חס על הקטינה ועל השפעתם מרחיקת הלכת של מעשיו עליה, ולפיכך מקובלת עלי בשלב זה של ההליכים השקפתו של שרות המבחן, כי הסכנה הנשקפת מהעורר אינה מבוטלת ושחרורו עלול להוות הכבדה נוספת על מצבה הנפשי של הקטינה. אכן, מעצרו של נאשם אסור שיהיה מקדמה על חשבון העונש, אולם סבורני כי הוא מתחייב בנסיבותיו של מקרה זה כצעד מניעתי, שלפחות בעת הזו אין מנוס ממנו.

הערר נדחה.