בש"פ 5789/06 מואייד חאג' יחיא נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ), מיום 25.6.2006, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום מייחס לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18.5.2006, בשעה 18:00 לערך, הגיע המתלונן לאטליז שבהנהלת העורר, בעיר טייבה, והמתין לעורר מחוץ לאטליז. בהגיע העורר למקום, פנה אליו המתלונן וביקש לברר אודות פניותיו המטרידות לאשתו. בין השניים פרץ ויכוח מילולי, אשר "גלש" לדחיפות הדדיות. בשלב זה התערבו עוברים ושבים אשר הפרידו בין הניצים, והעורר הוכנס לאטליז. כעבור מספר דקות יצא העורר מהאטליז ובידו סכין באורך של כ-30 ס"מ, ניגש אל המתלונן שהיה עסוק באיסוף חפציו האישיים מהרצפה ודקר אותו בצד ימין של בית החזה. המתלונן הובהל לבית החולים, שם נותח בעקבות קרע בסרעפת ופגיעה קשה בכבד, ואושפז למשך מספר שבועות.

יצוין, כי לאחר האירוע נמלט המתלונן, ורק ביום 13.6.2006 הסגיר עצמו למשטרה.

2.ביחד עם כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון בבקשה זו טענה באת כוח העורר, כי אל מול הגרסה העולה מעדי התביעה (כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום) ישנה גרסה העולה מעדויות העורר ועדי ראיה. על פי גרסה זו, המתלונן ואחָיו הגיעו לאטליז העורר, והחלו לזרוק אבנים ולהכות את העורר, בעודו בתוך האטליז. בשלב זה, כשהעורר מוטל על הרצפה בתוך האטליז, הוא שמע קריאות שראמי (המתלונן) נדקר. לטענתה, הגרסאות הסותרות, כמו גם אי הדיוקים שנמצאו לטענתה בעדויות עדי התביעה, מחייבים בחינתה של חלופת מעצר באמצעות תסקיר של שירות המבחן. באת כוח העורר אף הציעה חלופות מעצר הרחוקות ממקום האירוע.

3.בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, וכי הסתירות בעדויות עליהן הצביעה באת כוח העורר, אין בהן, בשלב זה, כדי לכרסם בתוקפן של הראיות לכאורה. בית המשפט מצא כי גרסת העורר מעוררת תמיהה - כיצד בסיומה של תקיפה, בה עמד העורר לבדו מול תוקפיו, נמצא דווקא המתלונן דקור. בנוסף ציין בית המשפט, כי גרסה זו גם אינה מסבירה כיצד נדקר המתלונן כפי שנדקר. כמו כן, בית המשפט קבע כי הימלטותו של העורר הינה בבחינת "התנהגות מפלילה", התומכת בראיות התביעה. בצרפו הימלטות זו לעברו הפלילי של העורר ולמסוכנותו העולה מן האירוע, סבר בית המשפט כי בנסיבות אלו אין תועלת בקבלת תסקיר, משום שלא ניתן להפיג מסוכנות שכזו בדרך של חלופת מעצר. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.בעררו טען העורר, כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לחולשה מהותית הטבועה בראיות לכאורה. העורר פירט שורה של תמיהות, העולות לטענתו מגרסאות עדי התביעה. בין אלו, ציין העורר את העובדה כי הגם שלפי גרסאות אלו, אירוע הדקירה אירע מחוץ לאטליז - ויתר על כן, המתלונן כלל לא נכנס לאטליז - מפתחות המתלונן נמצאו מתחת למקרר המצוי באטליז. כן עמד על כך כי לאטליז נגרם נזק רב, דבר המחזק לטענתו את גרסתו כנגד הכחשותיהם הגורפות של עדי התביעה. בטיעונה לפניי הדגישה באת כוח העורר את נסיבות האירוע – תקיפת העורר באטליז שבניהולו, כאשר לא הוא יזם את האירוע. כן ציינה, ביחס להימלטותו של העורר, כי "יש צורך בהבנה של מנטאליות להבין את הסיטואציה", שבה העורר המתין לאישורם של המכובדים בקהילתו על מנת להסגיר את עצמו. באת כוח העורר טענה כי אף אם ייקבע שהעורר הוא הדוקר, אין הוא מסוכן לכלל הציבור, אלא למתלונן בלבד, ולפיכך יש מקום להפנות את העורר לשירות המבחן, לצורך עריכת תסקיר מעצר, בגדרו גם ייבחנו חלופות המעצר שיש בידי העורר להציע.

המשיבה חולקת על טענות העורר ביחס לחומר הראיות. לדידה, הסתירות ואי הדיוקים, שהעורר טען להם, הם מינוריים ביותר, ואין בהם כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה. כן טוענת המשיבה שלא ניתן לאיין את מסוכנותו המתפרצת של העורר, כפי שזו באה לידי ביטוי בויכוח כה איזוטרי, שהיה בינו לבין המתלונן.

5.שתיים הן השאלות בסוגיית הראיות לכאורה העולות בערר זה. האחת, האם קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר הוא שדקר את המתלונן; והשנייה, האם דקירה זו אירעה מחוץ לאטליז, כטענת עדי התביעה, או בתוך האטליז. מעיון בחומר החקירה שלפניי, באתי למסקנה כי מצויות בו ראיות לכאורה המסבכות את העורר בדקירת המתלונן. הסתירות בהודעות עדי התביעה, שבאת כוח העורר טענה להן, אין בהן כדי לכרסם בעוצמתן של הראיות לכאורה לעניין זה. יתר על כן, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, גרסתו של העורר, ושל אלו מן העדים התומכים בגרסה זו, מוקשית היא, בהינתן שדווקא אחד מתוקפיו (על פי טענתו) נדקר.

שונים הם פני הדברים באשר לשאלת מיקום אירוע הדקירה. על פי הגרסה הנטענת בכתב האישום (בהתבסס על גרסת עדי התביעה), המתלונן כלל לא שהה בתוך האטליז. חרף זאת, מפתחותיו נמצאו בתוך האטליז, דבר התואם, לכאורה, את גרסת העורר. לעובדה זו מייחס אני חשיבות אף לעניין מסוכנותו של העורר. אינו דומה בעיניי אדם שתוקפים אותו בחנותו, בה הוא מוקף סכינים המשמשים אותו בעבודתו, לאדם האוחז בידו סכין ויוצא לרחובה של עיר במטרה לנעצה באדם אחר. עובדה זו, בצירופן של מספר תהיות נוספות, מינוריות יותר במשקלן, הביאו אותי לכלל החלטה כי מקום יש לבחון אפשרות להפיג את מסוכנתו של העורר באמצעות חלופת מעצר. אעיר, כי לא נעלם מעיניי הסברה של המשיבה לעניין הימצאות המפתחות באטליז, אך הסבר זה אינו מאיין הסברים אפשריים אחרים, דוגמת גירסת העורר.

לפיכך מורה אני בזה לשירות המבחן להגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר, בגדרו תיבחן האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. התסקיר יוגש בתוך 15 ימי עבודה מעת המצאת החלטה זו. לאחר הגשת התסקיר יערוך בית המשפט המחוזי דיון משלים, וייתן החלטתו בשאלה אם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר כזו או אחרת.

המזכירות תמציא החלטה זו גם לשירות המבחן.