פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
5791/01
בפני:
כב'
השופטת מ' נאור
העורר
:
רוני
אבהר
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
15.7.01 בתיק ב"ש 91597/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק
תאריך
הישיבה: י"ג באב התשס"א (2.8.01)
בשם
העורר: עו"ד יורם שפטל
בשם
המשיבה: עו"ד דודי זכריה
החלטה
1.זהו גלגול שלישי של החלטה במעצר עד סיום ההליכים. שתי ערכאות שקדמו לי הורו על מעצרו של העורר.
2.נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב כתב אישום המייחס לו שתקף את אשתו וגרם לה חבלה של ממש ושני אישומים בגין איומים עליה. על פי הנטען בכתב-האישום, ביום 19.5.2001 תקף העורר את אשתו בביתם בחולון כשטרק בעוצמה על כף ידה דלת ארון. כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלוננת שטף דם ביד. ביום 24.5.2001 איים העורר על אשתו בפגיעה שלא כדין בגופה ובכוונה להפחידה באומרו לה שבשנתה יגזור את שערותיה. ביום 25.5.2001 איים העורר על אשתו, על רקע בקשתה ממנו גט, בפגיעה שלא כדין בגופה באומרו לה: "רק בקבר אני ייעשה ממך אפר, אני ארצח אותך, אני אכנס לכלא ואני אצא, אני אגדל את הילדים, אני אגזור לך את השערות בלילה כדי שלא יסתכלו עלייך".
3.אכן, כטענת הסניגור, עו"ד שפטל, מדובר בעבירות שהן, כל אחת בנפרד עוון בלבד, העבירה החמורה יותר, היא העבירה של תקיפה חבלנית של בן זוג כשהחבלה היא שטף דם. עו"ד שפטל מקשה ושואל היכן במדינה מתוקנת עוצרים אדם בגין עבירה מסוג עוון. התשובה לכך היא שלעתים גם עבירות קלות יחסית המצטברות זו לזו, ובפרט במסגרת משפחתית, מצדיקות בהצטברותן מעצר ללא חלופת מעצר כדי להפסיק מסכת מתמשכת של אלימות ואיומים.
4.התמונה המצטברת בענייננו היא תמונה קשה. אין מדובר רק בעניינים נשוא האישום אלא גם בכתב אישום קודם (מפברואר השנה), בעניינים דומים, שבחלקם הודה העורר. יש לעורר גם מאסר על-תנאי של 6 חודשים, שוב בשל אותו סכסוך משפחתי. הוא הפר צו הרחקה. גם ממעצרו הטריד טלפונית את המתלוננת.
5.יתכן ואף אחד מהעניינים הללו כשלעצמו
לא היה מצדיק מעצר. לא כך הוא בהצטברות הדברים. על כל אלה יש להוסיף את התרשמות שירות המבחן בענין האובססיביות של העורר כלפי אשתו. שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.
6.בצדק קבעו שתי הערכאות שקדמו לי כי במכלול הנסיבות הללו לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. הדברים אמורים גם במה שכונה 'חלופת המעצר הירושלמית' ב'ישיבת אנשי מידות', וזאת נוכח האובססיביות של העורר כלפי אשתו. אמנם, המשפט קבוע למועד רחוק יחסית, אולם נראה שמדובר במסכת ראיות קצרה.
7.ועם כל זאת: עתה הביע העורר נכונות להתגרש מאשתו. אפשר והדבר יביא לשינוי נסיבות, ומסתמנת כאן תחילה של שינוי גישה. אין אני שוללת את האפשרות שכעבור זמן ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר בעילה של שינוי נסיבות.
8. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ג באב התשס"א
(2.8.2001).
ש
ו פ ט ת