בש"פ 5791/10 בכר אגבאריה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סוקול) מיום 22.7.10 בתיק מ"ת ,226-03-10 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר שנקבעו לעורר.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר - יליד 1977 - הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) לפי סעיף 144 ס"ק (א) וס"ק (ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977; ועבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 ס"ק (א)(1) וס"ק (א)(2) לחוק.

ג.

להלן תמצית האירועים הנטענים כעולה מכתב האישום: בתאריך 11.2.10 בסמוך לשעה 00:30 יצא המתלונן מבית קפה ונכנס לרכבו שחנה בסמוך, או אז הגיח העורר, כשהוא רעול פנים ומצויד באקדח, פתח את דלת רכבו של המתלונן והחל לירות לעברו. המתלונן ניסה להיאבק בעורר, ואף הצליח להסיר את כיסוי הפנים שעטה העורר ולהוציא את האקדח מידיו. בתוך כך נפצע המתלונן בכתפו השמאלית ובירכו הימנית.

ד.

בהחלטתו מיום 14.4.10 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת על-ידי השמתו במעצר בית תחת פיקוח אמו, אשתו וסבו, בבית סבו אשר נמצא בעיר מרוחקת יחסית; הפקדת התחייבות בסך 20,000 ₪ על-ידי כל אחד מהמפקחים; הפקדת ערבות עצמית בסך 25,000 ₪ במזומן וכן התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪; צו איסור יציאה מהארץ וכן איזוק אלקטרוני. בית המשפט ציין, כי השיקולים שהיטו את הכף לטובת החלטה על חלופת מעצר חרף חומרת המעשים המיוחסים לעורר היו גילו הצעיר והעובדה שמדובר במסוכנות בשל אירוע נקודתי בגין סכסוך ספציפי.

ה.

כעבור כשלושה חודשים הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, ונתבקשו הקלות בתנאי חלופת מעצרו. ביום 22.7.10 דחה בית המשפט המחוזי (השופט סוקול) את הבקשה. נקבע, כי אין כל שינוי בנסיבות המצדיק עיון חוזר בבקשה; כי המסוכנות הנקודתית לא השתנתה; כי הזמן שחלף מאז החלטתו הקודמת של בית המשפט (כשלושה חודשים כאמור) אינו ארוך; וכי פרשת התביעה צפויה להסתיים בתוך זמן לא רב. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

הערר

ו.

בערר נטען בין היתר, כי העורר הוא אדם צעיר שעברו הפלילי נקי (למעט עבירת התפרצות לרכב משנת 1999); כי מצבו הכלכלי קשה, בשל היותו מפרנסן היחידי של משפחתו ושל אשתו ההרה. נטען, כי אין יריבות בינו למשפחת המתלונן ומשכך התאיינה המסוכנות הנקודתית למתלונן או למשפחתו, וכי מאז החלטת בית המשפט על חלופת המעצר, לא הפר המתלונן את התנאים שהוטלו עליו; משכך, כנטען, יש להורות על הקלה בתנאי חלופת המעצר, על-ידי מתן אפשרות לעורר לשוב לעירו והסרת האיזוק האלקטרוני.

ז.

בדיון טען עו"ד אגבאריה לעורר, כי בשל מחדלי תביעה, כגון העברת חומר חקירה (דו"ח פתולוגי) באיחור רב וכן אי בואו של עד מרכזי, לא הסתיימו ההוכחות בטרם הפגרה כמתוכנן, ונדחו לאוקטובר 2010; כי העורר לא הפר את תנאי שחרורו גם כשחל שיהוי בהתקנת האיזוק האלקטרוני; העורר, כך נטען, זקוק לעבודה שכן משפחתו שרויה בעוני.

ח.

עו"ד פטל טענה למדינה, כי עבירות הנשק והחבלה בכוונה מחמירה מעידות על מסוכנות גבוהה, וחסד נעשה עם העורר ששוחרר לחלופה; אין פרק הזמן שחלף מצדיק התערבות. אשר לטענה בדבר חומר שלא הועבר, לדברי הפרקליט המטפל – כך נאמר – כל חומר הועבר מיידית להגנה עם קבלתו בפרקליטות; אשר לעד שלא הגיע, הוצא נגדו צו הבאה. כן הוטעם כי לא נמצא הנשק בו מדובר.

הכרעה

ט.

שאלת משמעותו של חלוף "זמן ניכר" כעילת עיון חוזר בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 נדונה פעמים רבות בפסיקה (ראו, בין השאר, ע"פ 10962/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 913/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, והאסמכתאות דשם – השופטת ארבל). ברי כי האיזון בין אינטרס ציבורי לזכויות הנאשם הוא האתגר שלפתחו של בית המשפט. ובמקרה דנא, גם אם נגרמת אי נוחות לעורר ולמשפחתו בשל שהותו במרחק מביתו, אין מדובר בכזאת החורגת מן הסביר והמצדיקה עיון חוזר כחלוף חודשים אחדים. קביעה המשך המשפט לאוקטובר 2010 אינה מוציאה את הדברים מכלל האמור. אכן, ראוי כי המשפט יסתיים במהרה וחזקה על בית המשפט המחוזי כי יתן לבו לכך; אך לא בזוטות עסקינן בתיק זה אלא בעבירות בעלות חומרה, ואין איפוא מקום כיום לשינוי בתנאי המעצר.

י.

אציין כי עיינתי בתסקיר המעצר, וגם ממנו עולה כי בית המשפט איזן נכונה את הכרעתו באשר לחלופה.

יא.

לא אוכל איפוא להיעתר לערר.