פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5795/11
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז, בעמ"ת 50847-07-11, מיום 29.7.11, שניתנה על ידי השופטת זהבה
בוסתן
בשם המבקש:
עו"ד ח' שורצברג
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת זהבה בוסתן ), בגדרה התקבל ערר על החלטתו של בית-משפט השלום בכפר-סבא.
2.
כנגד המבקש הוגש כתב-אישום המייחס לו החזקה שלא כדין של אקדח, מחסניות, תחמושת, מטעני צינור ומדי צה"ל, בניגוד לסעיפים 144(א) ו-413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן גידול סם מסוכן והחזקת סם שלא לצורך צריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 6 ו-7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
3.
עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית-משפט השלום דחה את מתן ההחלטה עד לקבלת תסקיר מבחן, תוך שהוא מציין כי על אף שבמהלך חקירתו הודה המבקש כי הפריטים שנתפסו שייכים לו, נכון היה לבחון את האפשרות שהוא נטל על עצמו את אשמו של אחר. לאחר שהוגש תסקיר המבחן, דחה בית המשפט את בקשת המשיבה, ובהסתמך על המלצתו של שירות המבחן הורה על שחרור המבקש למעצר בית בדירת אחותו. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית-המשפט המחוזי, שם נקבע כי הראיות החדשות שנתקבלו בפרק הזמן שחלף (פרופיל
ה- D.N.A של המבקש נמצא על ידית הדריכה של האקדח ומעתק טביעות אצבעותיו נמצא על מטעני הצינור), מבססות חשד מספיק לצורך מעצרו עד תום ההליכים. בית-המשפט הוסיף, כי יש באופיים של המעשים כדי ללמד על מסוכנות המבקש, וציין את דבריו של שירות המבחן לפיהם הציג המבקש מה שהוגדר כ"גישה מיתממת ובעייתית". משכך, קיבל בית-המשפט המחוזי את הערר.
4.
בבקשה שבפני טוען המבקש כי הפיכת החלטתו של בית-משפט השלום נעשתה ללא ביסוס ראייתי מספיק, ובהתעלם מתסקירו של שירות המבחן שהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. לכך מצרף המבקש טענות בדבר היותו צעיר (יליד 1988) וללא עבר פלילי. באלה מוצא המבקש הצדקה לקיומו של ערר שני בעניינו.
5.
אין בידי להיעתר לבקשה. כל השגותיו של המבקש עוסקות בנסיבות אישיות ופרטניות, ואינן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית או היבט ציבורי עקרוני (בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.7.11)). גם לגופה דינה של הבקשה להידחות. בראיות שבידי המשיבה יש כדי לבסס את החשד שדבק במבקש כמי שביצע עבירות שעל חומרתן היתרה נדמה כי אין צורך להרבות מלים. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום או עילה לקיומו של ערר שני, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.
ניתנה היום, ט' באב התשע"א (09.08.11).
ש ו פ ט