בש"פ 5796/01 מדינת ישראל נ. שלומי אוחיון

1.לפני ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט בן דוד) מיום 20.7.01 בה דחה את בקשת המדינה בבקשה לעיון חוזר לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו, והורה על שחרורו למעצר בית מלא, בתנאי שחרור שנקבעו בתחילה, אותם הפר המשיב.

2.לא ניתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה. המשיב שוחרר בפועל ממעצרו לאחר הדיון. הוא התייצב לדיון שנקבע היום.

3.נגד המשיב הוגש ביום 1.5.01 כתב אישום המייחס לו החזקת סם מסוכן מסוג קנאבוס, שלא לשימוש עצמי בלבד. המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד סיום ההליכים, אך הבקשה נדחתה ובית המשפט שחרר את המשיב למעצר בית, בבית חברתו בטבריה. המדינה הגישה בקשה לעיון חוזר, גם זו נדחתה המשיב שוחרר למעצר בית. בהחלטת השחרור נקבע כי אם יפר המשיב את תנאי חלופת המעצר, ייעצר לאלתר עד תום ההליכים והערבויות ימומשו.

4.אין מחלוקת על כך, שב15.7.01- יצא המשיב ממעצר הבית יחד עם הערב. המשיב טען, כי יצא לטיפול רפואי דחוף בבית החולים "פוריה". עיינתי בתיק החקירה, טענתו של המשיב נראית, לכאורה, דחוקה ביותר. עם זאת, אני סבורה, שאין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה אשר קבעה כי ההפרה אינה מצדיקה מעצר עד סיום ההליכים. כידוע, לא כל הפרה מצדיקה מעצר. הגעתי עם זאת לכלל מסקנה כי מערך הערבויות שנקבע מלכתחילה - קרס. בתנאים שנקבעו, לא ניתן לסמוך על המשיב. יש לשנות את תנאי השחרור בערבות.

5.החלטתי להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה רק במובן זה שהעורר יוחזר למעצר עד אשר יציע הוא לערכאה הראשונה תנאים אחרים לשחררו בדרך של מעצר בית ובערבויות של אחרים שאינם הערבים שנקבעו בהחלטה הקודמת.

6.אני מורה, איפוא, על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים. אולם, המשיב יוכל בכל עת להציע לערכאה הראשונה תנאי שחרור בערובה אחרים, במעצר בית.