בש"פ 5798/10זאור מורדוכייב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) מיום 21.7.10 בתיק עמ"ת ,5779-07-10 בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (סגן הנשיא ד"ר ארגמן) (בגדרי עיון חוזר) מיום 9.6.10 בתיק מ"ת 17475-05-10, ולפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בן-זוג, עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק (ריבוי עבירות); תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בבן זוג, עבירה לפי סעיף 380 וסעיף 382(2) לחוק; היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק; והטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושירותים) תשמ"ב-1982.

ג.

להלן בקצרה תיאור האירועים כעולה מכתב האישום. רקעם הוא הליכי גירושין בהם מצויים העורר והמתלוננת, להם ילדה משותפת. לפי האישום הראשון בכתב האישום השליך העורר ביום 25.4.10 באולם בית המשפט לענייני משפחה בקריות, כנטען, טבעת לעבר המתלוננת, וכן ירק עליה. מעשה האישום השני אירע כנטען ביום 26.2.10, בו התקשר העורר, שהיה שרוי אותה עת במעצר, אל חברתה של המתלוננת שתים-עשרה פעמים בפרק זמן קצר, והשמיע איומים כלפי המתלוננת; בהמשך, בין הימים 7.3.10-2.7.10, התקשר העורר אל המתלוננת כנטען למעלה ממאה פעמים. על פי האישום השלישי תקף העורר את המתלוננת ביום 27.11.09, דחפה, בעט בה והיכה אותה בראשה, לאחר מכן איים כי יגרום לה לנכות וירצח אותה; אירוע תקיפה דומה ארע ב-25.11.09. עוד נטען בכתב האישום, כי כשבועיים לאחר מכן, ביום 2.12.09 שבר העורר במזיד את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת.

ד.

ביום 24.5.10 החליט בית משפט השלום בקריות לעצור את העורר עד תום ההליכים, נוכח מסוכנות העולה ממשקלן המצטבר של העבירות, ונוכח היעדר חלופות. ביום 9.6.10 נתקיים דיון במפקחים מוצעים, בני משפחתו הקרובה של העורר; החליט בית משפט השלום החליט שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וזאת נוכח מהות העבירות המיוחסות לו, וכיון שלא השתכנע כי בכוחם של המפקחים המוצעים לאיין את מסוכנותו, כפי שבאה לידי ביטוי אף בהיותו נתון במעצר ובאולם בית המשפט. בית משפט השלום לא נימק ספציפית מדוע אין המפקחים המוצעים מתאימים לפיקוח על העורר. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי.

ה.

בבית המשפט המחוזי טען העורר שיש לבטל את החלטת בית משפט השלום ולקבוע, כי המפקחים שהוצעו מתאימים למילוי תפקידם כנדרש. המשיבה טענה, כי עילת המעצר מבוססת על שלושת האישומים, שמשקלם המצטבר, יחד עם "הנפשות הפועלות", מטה את הכף לחובת העורר. כן נטען, כי מעבר לשלושת האישומים המופיעים בכתב האישום הורשע העורר באיומים כלפי השוטר, שערך לו שימוע, ביום 14.1.10 בתחנת זבולון. ביום 21.7.10 דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בית המשפט אמנם ציין, שהגם שהיה על בית משפט השלום לפרט מדוע אין המפקחים המוצעים מתאימים, עדיין אין מקום להתערב בהחלטתו. עם זאת, הודגש, כפי שנאמר בהחלטת בית משפט השלום, כי ככל שיציג העורר חלופה הולמת אחרת, ניתן יהא לבחנה לאחר קבלת תסקיר משלים.

הערר והדיון

ו.

בערר טוען העורר כי נפלו פגמים בהחלטת בתי המשפט קמא, ובראשם העדר הנמקה מדוע לא יתאימו בני משפחתו המוצעים של העורר לשמש כמפקחים לצורך חלופת מעצר; הודגש כי מפקחים אלה פיקחו על העורר בתיק אחר. עוד נטען, כי כיום מצויה המתלוננת במעון לנשים נפגעות אלימות שאין העורר יודע את מקומו, ומשכך אינו מהוה סכנה כלפיה. על כן מבקש העורר להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

ז.

בדיון טען עו"ד שמואלי לעורר, והוסיף על האמור כי בפני בית המשפט המחוזי הועמד חומר שלא היה בחומר החקירה בתיק. מכל מקום, נטען כי חוסר הסבר לפסילת המפקחים – שכבר פיקחו על העורר כאמור – מקשה על מציאת מפקחים חדשים. באשר לאישומים נטען, כי בדיון בבית המשפט לענייני משפחה קיללה המתלוננת את העורר והתריסה נגדו ואיימה עליו, ודבר זה לא נרשם; אשר לאישום השני, נטען כי פרק הזמן של השיחות שלגביהן נטענו ההטרדה והאיום היה קצר ביותר; אשר לאיום השלישי, המדובר בתלונות הדדיות וחלפו 8 חודשים; ועוד, אם קצין משטרה בתחנת זבולון התלונן נגד העורר, בתיק האיומים, היה מקום כי התיק יועבר לתחנה אחרת.

ח.

עו"ד קדוש טענה למדינה, כי אין מקום לבדוק טענות ללא ביסוס ראייתי (כך גם ציין בית משפט השלום). אשר למפקחים, הם בני משפחה מדרגה ראשונה – ולדעת התביעה לא ירסנו את העורר, שאפילו באולם בית המשפט עשה את שעשה. הוסף, כי המתלוננת פוחדת מן העורר, ועל כן מצויה במעון לנשים מוכות.

ט.

העורר עצמו טען, כי לא בגללו נמצאת המתלוננת במעון, אלא מחשש פן יוציאו ממנה את הילדים.

י.

עיינתי ברישום הפלילי של העורר, יליד 1980, שכבר עמד שלוש פעמים לפני בתי המשפט, תחילה בעבירות היזק לרכוש במזיד ואיומים, עליהן נדון למאסר על תנאי בשנת 2000 (עבירה מ-1999). ב-2003 נדון על שלוש עבירות (מ-1998 ו-2001) למאסר בעבודות שירות (כולל מע"ת); העבירות כללו תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג, איומים והפרת הוראה חוקית. ב-2.3.10 נדון ל-5 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי בעבירת איומים (פרשת השוטר).

י"א.

נוכח רקע זה לא בכדי זהירים מאוד בתי המשפט באישור חלופה לגבי העורר, שהוא בחינת "מועָד". ואולם, כיון שלא היה בתיק זה תסקיר ופסילת המפקחים לא נומקה (אמנם בני משפחה לא אחת אינם מפקחים אידיאליים נוכח נטייתם לגונן, אך לא אטע מסמרות), יוזמן תסקיר שירות המבחן שיידרש לתמונה הכוללת. בין השאר ייבחנו המפקחים שהוצעו; אך למקרה שמפקחים אלה לא יומלצו, ולאחר שבית משפט השלום התרשם כפי שהתרשם, וכמובן הדבר אומר דרשני, על העורר להציע מראש מפקחים נוספים, שאמות המידה לגביהם הן נורמטיביות, ככל הניתן היעדר קרבה ישירה, וכמובן זמן פנוי והתרשמות כי מדובר באנשים אחראיים. התסקיר יונח תוך 15 יום (ימי הפגרה במניין) על שולחן בית משפט השלום, ואני מקדים תודה לשירות. בית המשפט יכריע כמובן לפי שיקולו, ואיני נוטע כל מסמרות. עד להחלטה יישאר העורר במעצר.