בש"פ 58/01 ילנה טוקמקוב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מפי השופט א' אברהם, המורה על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה.

1.ביום 28.11.00 הוגש נגד העוררת כתב אישום בת.פ. 1239/00, המייחס לה עבירה של רצח. על פי המתואר בכתב האישום ביום 15.11.00 דקרה העוררת את חברה לחיים, אלכסיי גורביץ' (להלן: "המנוח" ), כשהיא בחודש החמישי להריונה ממנו. הרקע למעשה היה הודעת המנוח על רצונו להיפרד ממנה, וכן הודעתו כי אינו מכיר באבהותו על הילד. במהלך הויכוח נטלה העוררת סכין מטבח גדולה, ואף נעלה את דלת הדירה ושמה את המפתחות בכיס מכנסיה, על מנת למנוע מן המנוח לעזוב את הדירה. כאשר ניסה המנוח לעזוב את הדירה, ומשחששה כי המנוח יסתור לה, נעצה את הסכין בחזהו בכוונה להמיתו. הדקירה חדרה לריאה השמאלית וגרמה לדימום פנימי, והדבר הביא למות המנוח.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העוררת עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה (ב"ש 3031/00). ביום 17.12.00 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת לבקשה. בית המשפט קבע כי ישנן ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר, והיא מסוכנותה של העוררת לציבור, לאור "הקלות הרבה שבשליפת סכין והשימוש בה". עילה זו מתקיימת לדעת בית המשפט אף לולא התקיימה החזקה הקבועה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, והדברים נכונים בין אם מדובר ברצח ובין אם מדובר בהריגה. בנוגע לחלופת מעצר קבע בית המשפט:

[א]ינני סבור, כי קיימים תנאי שחרור בערובה שישיגו את מטרת המעצר. עניין לנו בעבירה חמורה, המלמדת, לפי חומרתה ולפי נסיבותיה, על מסוכנותה של המשיבה, עד כי אינני רואה חלופה למעצר, שתקהה את עוקצה של המסוכנות, שתשלול את החשש כי המשיבה תשוב על מעשיה. לא נעלמה מעיניי העובדה, כי מדובר באישה נורמטיבית לחלוטין, בעלת תואר שני בטכניון וכיו"ב נסיבות אישיות. אלא שכשאנו מדברים בעבירות מסוג זה - ההבדל הנעוץ בעברו של אדם חשיבותו פחותה. חשיבות נודעת למעשה על נסיבותיו.

3.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. באי כוח העוררת טוענים כי לאור נסיבות המקרה לא ניתן לייחס לה עבירה של רצח כיוון שלא היתה מעונינת במותו של המנוח, ועל כן קיימות ראיות לכאורה המבססות אשמה של הריגה בלבד. כן טוענים באי כוח העוררת, כי לא מתקיימת עילת מעצר, כיוון שלא נשקפת ממנה כל מסוכנות. לטענתם לא קמה חזקת מסוכנות, וגם אם כן הרי שהעוררת סתרה חזקה זו, כיוון שהסבירות שתקרה שוב השתלשלות נסיבות חריגה, שתוביל להריגה, היא אפסית. לבסוף נטען, כי לכל הפחות היה לקבוע לעוררת חלופת מעצר, וכי קביעת בית המשפט כי אין כל חלופת מעצר מתאימה, מבלי שהוזמן תסקיר מעצר בעניינה, היא גורפת ומנוגדת לחוק. דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור היותה של העוררת בחודש השמיני להריונה, דבר המנטרל את מסוכנותה אם קיימת, וכן כיוון שתנאי המעצר פוגעים בעובר. בנוסף, לעוררת אין עבר פלילי, היא בוגרת תואר שני בטכניון וניהלה עד כה אורח חיים נורמטיבי.

4.בדיון לפני חזרו בעלי הדין על טיעוניהם, לאחר חילופי דברים הסכימה המדינה בהמלצת בית המשפט, כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קבלת תסקיר מעצר על העוררת. על אף החומרה היתרה של העבירה, הקיימת גם בהנחה שהעבירה שבוצעה אינה רצח אלא הריגה, יש לבחון את האפשרות של חלופת מעצר על רקע הנסיבות המיוחדות של העוררת. לכן מתבקש בית המשפט המחוזי לשקול, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ועל פי תוכנו, אם קיימת חלופת מעצר אשר תשיג את מטרות המעצר.

5.שירות המבחן מתבקש להגיש את תסקיר המעצר לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך עשרה ימים.

אי לכך הערר מתקבל כאמור לעיל, והדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קבלת תסקיר מעצר ושקילת קיומה של חלופת מעצר מתאימה.