בש"פ 5800/13 חאלד סרחאן נ. החברה האמריקנית ישראלית לגז בע"מ

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי.

1.

המשיבה הגישה נגד המבקשים בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, לאחר שהפרו לטענתה פסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 25.1.2011. הבקשה נגד המבקש 1 התקבלה בחלקה ביום 21.4.2013 (והוא חויב בתשלום קנס בסך של 180,000 ש"ח ובתשלום הוצאות), וביום 21.5.2013 נחתמה פסיקתה בעניין.

על ההחלטה ועל הפסיקתה הגישו המבקשים, ביום 3.7.2013, ערעור אזרחי (ע"א 4763/13). המשיבה עתרה למחיקת הערעור על הסף, ובין היתר טענה כי היה על המבקש 1 להגיש ערעור פלילי; כי למבקש 2 לא עומדת כלל זכות ערעור על ההחלטה; וכי המועד להגשת ההליך חלף. בעקבות בקשה זו, ומשהודיעו המבקשים כי אכן היה עליהם להגיש ערעור פלילי על ההחלטה, נמחק הערעור בהסכמת הצדדים (החלטת כב' השופט צ' זילברטל מיום 8.9.2013).

2.

עוד טרם שנמחק הערעור האזרחי, ביום 25.8.2013, הגישו המבקשים את הבקשה שבפניי בה הם עותרים למתן ארכה להגשת ערעור פלילי על ההחלטה ועל הפסיקתה. על פי הטענה אכן נפלה שגגה תחת ידם וההליך שהגישו לא היה ההליך הנכון, אך לו היה מוגש על ידם הליך פלילי לכתחילה לא היתה נדרשת להם מתן ארכה. בהקשר זה טוענים המבקשים כי יש לדחות את הטענות שהעלתה המשיבה לעניין המועד אשר ממנו החל מניין הימים להגשת הערעור (בציינם כי יש למנות את הימים למן המועד בו ההחלטה הומצאה לידיהם כדין). כן הם טוענים כי יש ליתן משקל למהות ההליך ולסיכוייו.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית עומדת המשיבה על טענתה כי בא-כוחה שלח את ההחלטה לידי בא-כוח המבקשים ביום בו ניתנה (הן באמצעות הפקסימיליה והן בדואר רשום), וכי הטענה לפיה זה הומצא לידיהם רק בתאריך מאוחר יותר (שאף לא צוין) אינה נכונה. עוד טוענת המשיבה כי אי הגשת ההליך הנכון הינה טעות משפטית אשר אינה מציקה את מתן הארכה, ועוד היא טוענת כי יש לדחות את הבקשה נוכח סיכויי ההליך ושיקולי צדק.

4.

עיינתי בחומר שבפניי ומצאתי כי השיקולים מושכים בענייננו לכיוונים מנוגדים.

מן הצד האחד , המבקשים טוענים כי לו לכתחילה היה מוגש על ידם ההליך הנכון (קרי, ערעור פלילי) לא היתה נדרשת להם קבלת ארכה להגשתו. המשיבה מתנגדת לטענה זו נוכח העובדה שההחלטה נשלחה על ידי בא-כוחה לבא-כוח המבקשים במועד בו ניתנה, אך הגם שלא מצאתי לקבל את טענת המשיבה לעניין המועד אשר ממנו יש למנות את הימים להגשת ההליך - וזאת בשים לב לכך ש"כלל ההמצאה כדין" הוא ככלל הכלל הנוהג והמחייב (ראו: תקנה 402 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פסקה 6 (13.11.2007)), ועל פני הדברים לא הוצגו נתונים המצדיקים לסטות מכלל זה ולהחיל את "חריג הידיעה", המוחל "במצבים חריגים וקיצוניים" ( שם , פסקה 7. כן ראו רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ , פסקאו ת 17-18

(8.7.2010)) - דומני כי גם הערעור האזרחי אשר הוגש בטעות הוגש לאחר חלוף המועד להגשת הערעור.

יצוין בהקשר זה כי המבקשים לא ציינו בבקשתם באיזה מועד הומצאה ההחלטה מיום 21.4.2013 לידיהם, אך עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי זה הומצא לבא-כוחם ביום 14.5.2013. מכאן כי המועד להגשת הערעור חלף ביום 30.6.2013, והיות והערעור האזרחי הוגש רק ביום 3.7.2013, הוגש הוא באיחור של שלושה ימים.

כמו כן, האיחור הנוסף בהגשת ההליך נבע מטעותם של המבקשים, שהינה טעות ביחס לדין ידוע וברור, ונראה כי קשה לומר כי המבקשים, המיוצגים בידי עורך-דין, הוכיחו כי מדובר בטעות "שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או הסובייקטיבי (השוו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.1.2012)).

מן הצד השני , ההליך האזרחי הוגש כאמור באיחור קל (של שלושה ימים) והמשיבה לא העלתה כל טענה כי בתקופה קצרה זו שינתה מצבה לרעה. כמו כן, למן מועד הגשת ההליך האזרחי, הגם שהיה הליך מוטעה, לא יכולה המשיבה להישמע בטענה כי הסתמכה על סופיות ההחלטה, שכן ברי היה לה כי המבקשים אינם משלימים עימה.

בנוסף, משהתבררה למבקשים טעותם פעלו הם בזריזות ובמהירות המתבקשת בנסיבות העניין - בקשת המשיבה למחיקת ע"א 4763/13 על הסף הוגשה ביום 19.8.2013, והבקשה להארכת מועד שבפניי (אליה צורף עותק של הערעור הפלילי) הוגשה שישה ימים לאחר מכן, ביום 25.8.2013, ועוד טרם שהערעור האזרחי נמחק.

לשיקולים אלו יש להוסיף את מהות ההליך, אשר בשלו אמת המידה הרלבנטית לבחינת הבקשה פחותה מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים.

לאחר שאיזנתי בין שיקולים אלו כולם מצאתי כי בנסיבות העניין הקונקרטי אין לחסום את דרכם של המבקשים מלעלות טענותיהם בבית משפט זה, וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו.

הבקשה מתקבלת, אפוא.

המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתויק הודעת הערעור המצורפת לבקשה וכן החלטתי זו.