בש"פ 5815/02 מדינת ישראל נ. מאור בן סלומון סמדג'ה

1.נגד המשיב ושניים-עשר נאשמים נוספים הוגש בתאריך 14.1.02 כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בתל - אביב-יפו. המשיב מואשם בתשעת האישומים הראשונים, ובהם מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לסחר וייצוא סמים, סחר וייצוא סמים, נסיון לסחר וייצוא סמים, החזקת סם שלא לשימוש עצמי, שידול לסחר וייצוא סמים וכן סחיטה באיומים. לפי המפורט באישום הראשון, קשרו הנאשמים קשר לביצוע עיסקת סמים מורכבת, במסגרתה תכננו להעביר מהולנד לאוסטרליה מיליון ושש מאות אלף כדורי MDMA (אקסטזי) לשם מכירתם. לפי המפורט בשאר האישומים, קשר המשיב קשר עם אחרים לביצוע מספר עסקאות בסמים, שבמסגרתן הועברו סמים באמצעות בלדרים מהולנד לארצות הברית ואוסטרליה, ושם נמכרו. יצוין כי בחלק מהמקרים נתפסו הבלדרים בשדה התעופה, ומשלוח הסמים לא הופץ כמתוכנן.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט לקבוע בהכרעת הדין כי המשיב הוא סוחר סמים, ולצוות על חילוט שני כלי רכב של המשיב, וזאת לפי סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973. בשלב מאוחר יותר גילתה המדינה כי קיימת דירה הרשומה על שם המשיב ואשתו, ובתאריך 27.5.02 הוגשה לבית המשפט קמא בקשה, במעמד צד אחד, לתת צו זמני להבטחת חילוט הדירה. בו ביום הורה בית המשפט לרשום צו עיקול זמני על הדירה האמורה, וקבע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים. בתאריך 30.6.02 קבע בית המשפט קמא כי במקרה הנדון הצביע המשיב על מקורות כספיים לגיטימיים לכאורה, שבאמצעותם הוא רכש את הדירה - חסכונות של אשת המשיב, שיק בנקאי שקיבל מהאם, פיצויים עקב תאונות שעבר המשיב ומשכנתא, ולכן לא ניתן להחיל את החזקה שהדירה נרכשה מכספי סמים. משכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לעקל את הדירה, דחה את בקשת המדינה למתן צו להבטחת חילוט הדירה וביטל את צו העיקול הזמני שניתן בהחלטתו הקודמת. ביטול העיקול עוכב על-ידי בית המשפט קמא לצורך הגשת ערעור לבית משפט זה, ובא-כוח המשיב הסכים להארכת העיקול עד שמיעת הערעור בבית המשפט.

3.לפניי ערעור המדינה כנגד החלטת בית המשפט קמא, שדחה את בקשתה לתת צו להבטחת חילוט הדירה. בהודעת הערעור ובטיעוניו בפניי טען בא-כוח המדינה כי המשיב לא הצליח להפריך את החזקה הקמה על פי סעיף 31(6) לפקודת הסמים. המשיב לא הביא כל ראייה כי השתמש בכספים "חוקיים" כדי לממן את רכישת הדירה, אלא הציג מסמכים המלמדים על קיומם של הכספים ללא כל קשר לדירה. עוד טען, כי התשלום באמצעות המשכנתא אינו מכשיר את רכישת הדירה. למשפחת המשיב אין הכנסות היכולות לממן החזרים חודשיים של המשכנתא, וכאשר לא הוצג מקור מימון לגיטימי למימון החזרים אלו, קמה החזקה כי התשלומים החודשיים ממומנים באמצעות עסקי הסמים של המשיב. לטענת בא-כוח המדינה, משכנתא הממומנת על-ידי כספי סמים אינה יכולה להוות אמצעי חוקי להשגת הרכוש. כמו כן טען, כי גם במידה ויוכח כי מקור המימון לדירה היה בכספים "כשרים", הרי שבהיעדר כל מקור הכנסה אחר, מימון חיי היומיום של המשפחה בוצע באמצעות כספי הסמים, ומשכך, אין ממש בטענה כי הדירה נרכשה מכספים "כשרים". לבסוף טען כי במתן צו להבטחת החילוט לא ייגרם כל נזק למשיב, ככל שזה אינו מתכוון לעשות פעולות שיכשילו את חילוט הדירה.

מנגד, טען בא-כוח המשיב כי למדינה נודע רק בחודש מאי על הדירה האמורה, ובמשך מספר חודשים, מרגע הגשת כתב האישום, לא נעשה דבר כדי להכשיל את חילוט הדירה בעתיד. עוד טען, כי הוצגו ראיות מספקות להוכחת התשלום באמצעים "כשרים", ואין ראיות נוספות שניתן להביא כדי להוכיח עניין זה, ולפיכך, אין לעקל את רכושו של המשיב. לבסוף טען כי מתן צו יגרום לנזק רב למשיב. מדובר בתיק מורכב, שיימשך תקופה ארוכה, ובכל התקופה לא ניתן יהיה להעביר את הנכס לאדם אחר. המשיב מצוי במעצר עד תום ההליכים, והוא נדרש לממן את הגנתו במשפט, ולהמשיך לפרנס את בני משפחתו. מתן צו כמבוקש ימנע מהמשיב את האפשרות למכור את דירתו, ובאמצעות מכירה זו לפרנס את בני משפחתו.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים להגיע להסכמה ביניהם בנוגע לסכום שיופקד על חשבון הדירה, כדי להבטיח אפשרות של חילוטו במידה ויורשע המשיב, אך בתאריך 24.7.02 קיבלתי את הודעת המדינה בה נמסר כי הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בעניין.

4.שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי יש להורות על הטלת עיקול זמני על דירת המשיב, וזאת עד להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין החילוט. בשלב זה של ההליכים אין לקבוע מסקנות בעניין הכספים ששימשו לרכישת הדירה. אולם על פני הדברים נראה כי אף שבא-כוח המשיב מנה בפני בית המשפט קמא מקורות אפשריים למימון הדירה, הרי שלא הראה כי אכן כספים אלה שימשו לרכישת הדירה עצמה. נוכח החזקה הקיימת בסעיף 31(6) לפקודת הסמים, ראוי כי לא תסוכל האפשרות לחלט את הדירה או תמורתה. זאת ועוד, למשיב לא ייגרם נזק בלתי הפיך עקב מתן הצו המבוקש, שכן כל שנאסר עליו בזה הוא לבצע פעולות להעברת הזכויות בדירה כדי לא לסכל חילוט עתידי, אם בית המשפט המחוזי יימצא להורות על חילוט בתום ההליכים.

אשר על כן הערעור מתקבל, וניתן בזה צו עיקול זמני שיירשם במנהל מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין על הדירה הרשומה על שם המשיב ואשתו, ומוכרת כגוש 8267 חלקה 646/1 בנתניה.